פוש אמר לי שהוא הולך למסיבה ביפו, אז אמרתי לו שגם אני רוצה. הוא הסכים כי הוא חבר שלי...
בהתחלה נסענו במונית, אני taboor ופוש. אני אוהב לנסוע במוניות... אני יושב לי ומביט על מקומות שאני לא מכיר, צוחק בשקט ושוקע במושב האחורי.
הנהג תמיד נוסע מהר וזה קצת כמו בלונה פארק, אוווו, זה מזכיר לי שפעם הייתי מסכן:
שכל המשפחה שלי נסעה ללונה פארק, ואני כל כך התרגשתי לבוא, ולבשתי את החולצה שאני הכי אוהב... ואז כשכולם כבר היו באוטו הם אמרו לי: "סימיד, נראה לנו ששכחנו את המיץ על השולחן... לך תביא אותו בבקשה...." אז הלכתי לבית להביא את המיץ, וכשחזרתי הם והמכונית כבר לא היו שם... הם נסעו בלעדיי....
הגענו לרחוב מפחיד, שאני לא מכיר, ואז התחילו הצרות;
היה שם מישהו עם חלוק ארוך, והוא לא לבש כלום מתחת, הייתה שם זמרת ששרה בערבית וסיפרה סיפורים מוזרים, וגם בטטה.... שעשתה לי כאב בטן... אווווו סימיד המסכן, הוא תפס את הבטן וישב בצד.
ישבתי על כרית בצד הפינתי של החדר וחשבתי איך אני יכול להסתלק בלי שישימו לב אליי. לברוח מתחת לכל הכריות עד הדלת, לזרוק את פוש מהחלון ולהגיד שאני הולך לראות מה קרה לו, להגיד שגם אני יודע לשיר בערבית, ואז בקטע הסיום להתקרב לכיוון הדלת, ולחמוק...
בסוף פשוט ציקצקתי פעמיים עם הלשון, זזתי קצת כאילו במקרה, אמרתי בקול הכי רציני שיכולתי למי שישב לידי: "אז נתראה מחר בעבודה...", ויצאתי.....
עכשיו אני פה, בסירה, וגם הצפרדע פה, מעל הראש שלי, מסתכל על מה שאני כותב, ופוש כבר ישן במיטה שלו- אמרתי לו שאני הולך לכתוב על הכל בבלוג! שלא יחשוב שהוא יוכל לקחת אותי למקומות כאלו בלי שאני ידווח, והוא הציע לי להיות "כתב הבלוג" וככה לסקר אירועים... אבל אני קטן מידי. ויכולים לצעוק עלי ואז אני אהיה מסכן.... ועדיף לי כבר שלא.
בכל מקרה אני מעדיף לא לחזור ליפו בזמן הקרוב, רק בשביל החנות צעצועים שיש שם, אולי...
אני הולך לישון עכשיו, כבר עוד מעט שעת השינה שלי מתחילה.
אז לילה טוב בלוג.
סימיד אוהב אותך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
