הנסיכה האבודה

הבלוג שלי נראה לי זר, מרוחק ולא רלוונטי. אני מרגישה מוזר לכתוב את מילים אלו, אבל ממשיכה לכתוב בכל זאת. חושבת לעצמי כיצד תמיד כתבתי כשהיה לי רע, כשדברים לא הסתדרו כפי שרציתי. אף פעם לא הרגשתי צורך לכתוב כשהיה לי טוב.
עכשיו טוב לי.
אני אוהבת את חיי. רוצה להקפיא את הרגע כי כל כך טוב.
יש כל כך הרבה אהבה סביבי, מקיפה אותי, עוטפת אותי, חודרת אלי.
האיש לצידי ממלא אותי כל כך. מדהים אותי איך, גם אחרי כל כך הרבה שנים, אני עדיין יכולה להתעורר בלילה רק כדי להסתכל עליו ישן ולברך על כך שהוא כאן לצידי.
יש כל כך הרבה אהבה בנינו.
יש לי בכלל הרבה אהבה סביבי. חברות טובות, אמיתיות וכנות. עבודה לא רעה. לימודים מעניינים... אני מרגישה שאני מתפתחת ונפתחת. לאט לאט משילה מעלי את מעטה הציניות האופיני לי...
שלא יגמר לעולם..

רק רציתי שתדעו שיש לי גם זמנים כאלו.
מאחלת גם לאחרים מנה גדושה של אהבה...

Sophia