ברכת שלום פולנית ראויה עם גפילטע פיש ורגל קרושה וכל שאר מאכלים ריריים ורוטטים לכם!
כאמור, בערב יום העצמאות, הגענו זיקוק ואני לבסיס השני. דהיינו, שדיים.
שישי לאחר מכן הייתי אצלו בבית, והופ, הגענו לבסיס השלישי.
פגשתי את אחיו הגדול וחברתו, נכנסנו לחדר ושם החלה מסכת העינויים.. מצידי ומצידו.
הוא החליט לדרוש שנדבר, ואני כצעד מקדם, התישבתי עליו ופצחתי במיני תרגילים אקרובאטיים (מסתבר שאני גמישה משחשבתי:-)).
תוצאה: מרפק במצח, ברך לביצים ונשיכה בשפה... בי נשבעתי- הכל היה לא בכוונה!
רשמים נלווים: בניגוד אלי, הוא ל-א נהנה מכאב כלל, אך נענה בהחלט; לנשק אותו כשהוא מדמם זה כיף בצורה חולנית.. יאמ.
בסופו של דבר נענה לתחינותי, ואחרי שביתו התרוקן מבריות המשפחה נעשה הרבה יותר כיף :-).
החולצה נגוזה. וכך גם החזייה.
בשלב מסויים הכניס יד לתוך מכנסיי, אך יצא משם מהר מאוד... לא נורא.
פעם ראשונה, אז אני מניחה שזה נסלח.
בדיוק ברגע הנכון אמא צלצלה...
מזה זמן רב אמי מגלה אצלה בעיות בריאותיות שונות ומשונות; עין כואבת, בלוטות נפוחות וכו'.
ביום שני החליטו לאשפזה לסדרה בלתי מבוטלת של בדיקות (אפילו איידס), כשצד שמאל של פרצופה משותק לחלוטין.
מאז אותו יום ועד כה היא מאושפזת לה במחלקת 'אף-אוזן-גרון' ואנו משתדלים לבקרה מדי יום.
מבחן במתמטיקה תוכנן ליום שלישי, וחרישה אינטנסיבית החלה (על מי אני עובדת? לא הספקתי בכלל.. חלמתי כל היום)
על כן, מעטות עד מאוד היו אפשרויותי להיפגש עם זיקוק, ביחד עם הבגרות שלו בלשון שתהיה רק בשבוע הבא...
ביום ראשון ראיתיו בבוקר. בחולצה שחורה. כל היום כמעט והשתגעתי. כן, הוא נראה עד כדי כך טוב.
יום חמישי הוא בא סופסוף לכשעה וחצי, והייתי כה עייפה...
אבל אלה לא תוכל לשבת בשקט, נכון?
אחרי כמה אנחות עייפות ספורות בלבד, התחלתי להתחרמן.
ושוב, הוא כועס שאנחנו לא מדברים ורק מתמזמזים.
התמזמזנו מעט מאוד.
אפילו לא יצא לו לראות את חזייתי החדשה...
הלך לח"כ ואני נותרתי בבית לא מסופקת בעליל.
כשעתיים לאחר מכן אמא חזרה הבייתה לסוף שבוע! אולם, חזרה ראדיואקטיבית...
בכדי למצוא את מקור בעייתה הבריאותית, הזריקו לה חומר ראדיואקטיבית בכדי שזה יתרכז במקום הדלקת וכך ידעו מה קורה.
שישי עבר ברוגע ונינוחות בהמצאה של אמא בבית.. מדהים כמה שהכל מתפרק בלעדיה.
שבת הייתי אמורה להגיע לביתו של זיקוק, בהיותו ריק מהורים (יצאו לנופש. שוב.).
אך הבגרויות מנעו מאיתנו להיפגש. שוב.
כבר הזכרתי שבגרויות זה שטן?
יום ראשון לקחתי את גל לבית הספר, כשאבי נסע עם אמי לביה"ח.
בערב נסענו שוב לביה"ח, והיה נורא... אפילו יותר מהרגיל.
שני שוב קמתי מוקדם לקחת את גל, ואז להחזיר אותה.
ואז לקחת אותה לחוג, ושוב להחזירה. ואז ללכת לחוג בעצמי!
מזל מהקב"ה שדודתי הייתה בבית כשחזרתי, והכינה לי ארוחת ערב הכי טעימה שאכלתי מיימי! (ביצה וסלט.. מאז שאכלתי בבוקר קרקר בלבד)
אבל זה כלום לעומת אבא, שישב בביה"ח מ-7 בבוקר עד 8 וחצי בערב...
היום נפתח בסימן טוב, כשקמתי בלי הצורך להכין אף אחד לבית הספר, מלבדי.
ראיתי את זיקוק בהפסקה, בא לבדוק את רשימת הפרחים שיוצאים לקורס.
לא הוציאו אותי, ואת פקצות-העל כן...
המש"צים התעצבנו על שלא התחשבו בהמלצותיהם והיום ידברו עם המורה.
נו, שיהיה. אני לא בוכה, ואני לא רואה סיבה מדוע אחרים יבכו.
אה כן, ו...
92 במבחן במתמטיקה!!
ו-75 מתוך 80 בפיסיקה. שאלה אחת של 20 נק' הייתה על סרט שלא ראיתי, ואדרוש גם אדרוש ציון באחוזים!
אה, אגב, אני חושבת שאזרוק את זיקוק. אני לא יכולה להרשות לעצמי להתאהב בו.
מודה, אני שפנה קטנה ופחדנית. פחד מוות.
כבר הגעתי למצב בו אני לא יכולה לעצור דברים, אלא רק בניתוק מוחלט.
relationship sucks.
Oh well, I will survive by myself, as I always do.
a devine 33 in the Omer!
Ela.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
