Life's a journey, not a destination
"ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב"
|
| 4/2005
 הכסא הריק של פטרוס
הכסא הקדוש שבוותיקאן התרוקן היום אחר הצהריים. כמובן שבנו של אלוהי הנוצרים בחר לקחת אליו את נציגו עלי האדמות דווקא ביום ראשון. למה אני עושה פוסט על מותו של יוחנן פאולוס השני? למה להקדיש פוסט לאפיפיור, מוסד שעקרונית, יש לי המון דברים לא טובים להגיד עליו? זאת כמובן מעבר להתענייות הביזארית שלי בנצרות.
נתחיל במספר ידיעות טריוויה לא חשובות: קארול ג'וזף ווג'טילה מפולין (מה יהיה עם השמות האלה?) הוא יוחנן פאולוס השני והוא גם האיש הראשון שאינו מרומא (לא איטלקי) שמילה תפקיד זה. בעת מלחמת העולם השנייה הוא בחר להתנגד(פאסיבית) לכיבוש הנאצי, משהו שהיה מנוגד לדרך פעולה של רב הכנסייה הנוצרית, כולל הוותיקאן. דבר שריגש אותי מאוד בזמנו הוא שבעת ביקורו של האפיפיור בארץ הוא נפגש ביד ודם עם אישה יהודייה אותה הציל לאחר שברחה ממחנה. הוא סחב אותה על הגב במשך 17 קילומטר והחביאה בפארוכיה שלו למשך רב ימי המלחמה. תקראו לי רגשנית, אבל זה היה די מרגש.
מעבר להיותו הפולני הראשון וכסאו של פטרוס וגם בעל פופ-מוביל קטן וחמוד בו נסע לכל מקום, האפיפיור המנוח היה גם רפורמטור גדול. גם זאת בשונה לאופי התנהלותו של הוותיקאן לפניו ולמרות שחטף על כך המון ביקורת (אפילו היו שקראו לו אנטיכריסטוס). בזמן כהונתו, למשל, הצטרפו קדושים שחורים לפנתיאון הנוצרי ובוטלה אשמת היהודים ברצח ישו. האפיפיור יצא את הוותיקאן הכי הרבה מכל קודמיו, הוא הגיע למקומות רבים, כולל העולם השלישי וישראל, ערך תפילות ומפגשים עם מאמיניםץ כל אלה נראים אולי דברים טריוויאלים לליבראל הציני, אבל אם לוקחים בחשבון את ההקשר של הדת השמרנית ביותר בעולם, צריך לתת כבוד.
כל אלה עדיין לא מספיקים כדי להקדיש פוסט לאפיפיור, אז למה? לדעתי הדבר החשוב ביותר שעשה יוחנן פאולוס השני הוא לנקוט עמדה רשמית ומתוקשרת בנושאים חברתיים ופוליטיים עולמיים חשובים. אומנם עמדה נוצרית, אך עמדה נוצרית מוסרית וזה עניין לא מבוטל. האפיפיור הבין את חשיבותו כמנהיג הקהילה הדתית הגדולה בעולם (כן, עדיין ובאופן תמוה הכנסייה הקאטולית מונה את מספר המאמינים הרב ביותר מכל שאר הדתות). והוא הבין את השפעתו הרבה על מאמיניו ואת האחריות שעליו לקחת כבעל עמדה והשפעה. גם זאת להבדיל מדרכו של הוותיקאן בכל שנות קיומו, כי למשל, האפיפיור שכיהן בעת מלחה"ע השנייה לעולם לא נקט עמדה רשמית נגד פעילות הנאצים או השואה והיה עסוק בחלק שיפול בידיו משלל המלחמה של היטלר ומוסוליני. בפעילותו, מסעותיו ונאומיו, יונחן פאולוס השני שינה את דעת הקהל בעולם בנושאים רבים ועורר את תשומת הלב העולמית לנושאים חשובים.
זהו לא פוסט של ילדה מתלהבת שהלכה לכנסייה כשטיילה בחו"ל וחשבה שיש שם ציורים מגניבים. אין בפוסט ביטול של הטענות העיקריות שיש לי כלפי הדת הנוצרית, אותה אני רואה בעיקרון כנצלנית, אופורטוניסטית וצמאת דם. אין בזאת לבטל את הטענות שיש לי כלפי הדוגמה הנוצרית, מוסד האפיפיורות או כל מיני טענות (מוצדקות) כלפי אפיפיור זה. הנקודה החשובה היא אחרת: סוף סוף מנהיג דתי בחר להבין שדת זה לא רק מקור לגיוס כספים או רייטינג בטלוויזיה, שלאמונה דתית יש כח עצום ושלמנהיג דתי יש היכולת להשפיע ולשנות דברים לכיוון חיובי. יוחנן פאולוס השני בחר להשפיע, להיות שונה, לא לשבת כלוא בכנסייה ובדרשות ולא רק לזלול קריאות הערצה ורייטינג. אם מנהיגים דתיים נוספים ישכילו להתעלות מעל שיקולי התועלת של עצמם ובאופן אלטרואיסטי ליטול אחריות לשינוי, אולי יהי אפשר לתקן כמה דברים. בינתיים, הרב עובדיה יוסף למשל, בוחר לשחרר הערות סניליות ומרשעות בדרשותיו להקצין את הפילוג בישראל.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
