כבר תקופה ארוכה שאח שלי מקושר מאוד ל"מופע הקולנוע של רוקי". למי שלא נתקל בתופעה בעבר, מדובר במעין cult . הסרט "מופע הקולנוע של רוקי" מוקרן על מסך גדול, מתחת למסך אנשים משחקים את הסרט, לבושים ומאופרים(עד כמה שניתן) כמו השחקנים. תמיד הסתכלתי על עניין רוקי כתחביב חמוד וקצת מוזר של אחי אבל שמחתי שיש אנשים איתם הוא יכול לתקשר, משהו שאי אפשר לעשות עם ערסים שלומדים איתו בבית ספר.
לא מזמן אחי הצטרף לאחד מצוותי השחקנים שמלווים את הסרט על הבמה והתחיל בסאגת חזרות אינטנסיבית. הבנתי שלמי ש"ברוקי" מדובר ביוקרה רבה. מה שלא הבנתי זה את העלייה בדרגת הפלצנות של אחי, את העובדה שכל הפוסטים שלו מסתיימים בהתלהבות שהוא בצוות, ושעובדת היותו שחקן ברוקי הפך איכשהו רלוונטי לכל שיחה שמנהלים איתו או לכל דבר שקשור להוויה שלו בכלל.
אתמול הלכתי להקרנת רוקי בכיכובו ולא סתם, אלא להקרנה חגיגית בסינימטק תל אביב. על מנת שלא אחשד כמעריצה, התצוותתי עם בת דודה והחברה הכי טובה. כשהתיישבנו במקום שלנו, טרח אחי היקר לבוא ולצייר לי על המצח V כאות לכך שאני Virgin בכל מה שקשור לענייני רוקי.
במהלך ההקרנה הבנתי שרוקי זה לא סתם תחביב מוזר. הבנתי שמדובר בקהילה. כמו לכל קהילה יש לקהילת רוקי ריטואלים משלה: תוך כדי הקרנה + משחק, כל (או רב) הקהל באולם עושה כל מיני דברים שקשורים למומנטום ספציפי בסרט: לזרוק אורז על הבמה, לשים עיתון על הראש ולצעוק זונה כל פעם שמוזכר שמה של הגיבורה וכיו"ב. המדהים הוא שכולם יודעים מה ומתי לצעוק, כולם שרים את כל השירים וזורקים את מה שצריך לזרוק בזמן הנכון. כולם, אפילו האישה המבוגרת שישבה לידי עם הבת שלה שנראתה בערך בגילי.
העובדה שרוקי הוא קהילה הייתה הכי מורגשת כשבשלב מסויים, כל המעריצים הקבועים הצטרפו לשחקנים על הבמה בשביל ריקוד. שאר הקהל עמד ורקד במקומו וגם אני נעמדתי כדי לראות טוב יותר.
עמדתי וראיתי ילדים בגיל הטיפש-עשרה רוקדים ביחד על הבמה בליווי לסרט אמריקני. ראיתי ילדים חמודים, מאופרים ומחופשים, עם עיניים טובות שעושים כיף ביחד ואחי ביניהם. פתאום נהיה לי ממש שמח וטוב על הלב. שמח בשביל אח שלי, שהוא חלק מקהילה של אנשים טובים, שדומים לו ומעריכים אותו בזכות מה שהוא, קהילה שמתכנסת לה ונהנית ביחד.
זה לא מקרי לדעתי שהסרט שנבחר להיות המוקד של קהילה הוא דווקא רוקי. אולי מדובר בסרט די רדוד קולנועית, אולי מדובר בסרט גרוע או מוזר. יש כאלה שיגידו שמדובר בתירוץ לעשות משחקים של זהות מינית. כבר ראיתי את הסרט, אבל אתמול הבנתי על מה הוא באמת. למעשה, הסרט עוסק בקבלתו של השונה. גם אם השונה מפר את הכללים המקובלים ביותר על החברה (כללי התנהגות מינית במקרה זה). הסרט גם מראה כיצד החברה ממגרת ומחסלת את אותם השונים ממנה "לטובת הטוהר של הקהילה".
והנה האח הקטן שלי חבר בקהילה אחרת, שהיא קהילת רוקי. קהילה שמקימה את פולחנה מסביב לסרט בעל מסר היוצא בנחרצות נגד דיכוי השונה. קהילה שהיא בעצמה נתפשת בחברה שלנו לכל הפחות כ"שונה" או "מוזרה" ולפעמים גם כ"מסוכנת" או "חולנית" או באיזשהו מקום נרדפת. מאוד משמח אותי לדעת שיש קהילה כזו. ומאוד משמח אותי שאחי הוא חלק ממנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
