הרוחניק מהעבודה שלי יושב מולי ופורס בפניי את משנת חייו. בעודו מסביר לי שאהבה היא הכח שיכול לנצח הכל, שהוא אוהב את כל האנשים בעולם, כי הם טובים מעצם בריאתם, על פניו הבעה מהורהרת, עיניו מזוגגות וחיוכו דבילי. בסוף כולם יבינו, הוא אומר לי, כולם יאהבו זה את זה ויחזרו לאלוהים. "המוארים", הטהורים בלבם באמת, יובילו אותנו, היתר, בורים רויי שנאת אדם, לעבר הטוב והאהבה. יום אחד הנפש שלנו תמצא את ייעודה האמיתי...הרוחניק מצייר פרחים וחיוכים על אחד הדו"חות. אני מיד מתמלאת בצורך עז לצייר גולגולות, כלי נשק ואת המוות שבא לקחת אותו עם גרזן. בהבינו ש"ההמרה" שלי לאדם אוהב כל זולת באשר הוא, כנראה לא תהיה היום, הרוחניק מביא ספר ומתחיל לקרוא. אני מסתכלת על הספר ומגלה שהנזיר מכר את הפרארי שלו ושההארה שאני צריכה ניתנת לרכישה בחנות הספרים הקרובה לביתי במחיר סימלי של 70 ש"ח.
הנזיר, שפעם היה עו"ד מתוסכל ומכר את הפרארי שלו חזר מטיבט אדם חדש עם הארה רוחנית. הדבר הבא שהוא עשה זה להסביר לעו"ד מתוסכלים אחרים איך לזכות בהערה דומה, להפוך למאושרים ולמכור את הפרארי שלהם. הנזיר פירסם ספרים, הוציא קלטות ומוצרים אחרים ופתח במסע הרצאות מחוף לחוף. היום הוא חי את חייו הרוחניים בקליפורניה, נוהג בלמבורגיני ומדי פעם קופץ לבקר בטיבט. חייו בוודאי מאושרים, כי התאגיד שאליו הוא הפך, מגלגל מיליונים.
הנזיר שמכר את הפרארי שלו אינו דמות חדשה בנוף התרבותי. למעשה הוא דמות עתיקת ימים וגילו כגיל המיתולוגיה האמריקאית (אם יש כזו). דמות זו קיימת עוד לפני שג'ורג' וושינגטון כרת את עץ הדובדבן האנגלי, לפני שלינקולן נהיה מרטיר למען העבדים ולפני שקנדי הפך לתקווה האחרונה שהייתה לאמריקה. שמו לעולם לא נקשר באף תיאוריית קונספירציה מבישה. הוא תמיד היה שם וכנראה גם תמיד ישאר, מחליף פנים וזהויות בהתאם לרוח התקופה. דמות זו היא דמותו של ה- self made man – אדם אשר בהינתנן כך וכך תכונות אופי ונטיות לב "נכונות", במו ידיו יוצר את אושרו. מאז שהself made man- קיים, יש לו ספר. יותר נכון ספרים, אשר מסבירים איך להיות הוא ולזכות באושר. יחד עם דמותו של self made man, גם הספרים עברו אבולוציה ושינו את צורתם בהתאם לרוח ולדמויות המופת שהיו בכל תקופה.
בשנות ה 60 עברה על ארה"ב מהפיכה תרבותית קלה. גם מי שלא עישן את עצמו למוות ולא קיבל מכות בהפגנות נגד ויטנאם, חיפש לחזור לאיזושהי אוטנטיות. כמובן שקצת קשה למצוא אוטנטיות בתרבות שהיא בת 300 שנה לכל היותר. לכן התחילו לחפש אותה בתרבויות אחרות, יותר עתיקות ויותר אזוטריות, תרבויות רחוקות שאמריקה בחרה לא להיחשף אליהן עד כה. פעם אמריקיאם הקימו קומונות טרנסדנטליסטיות וערים על הגבעה. אחרי מהפיכת הסיקסטיז עו"ד התחילו להפוך לנזירים, למכור פרארי ולנסוע לטיבט, זמרות פופולריות התחילו ללמוד קבלה. כל זה כדי לחפש, הפעם בחוכמתן של התרבויות ה"אוטנטיות", את התשובה לשאלה הגדולה מכל – איך להיות מאושר?
כמובן שכמו תמיד, רק יחידי סגולה יכולים להגיע לאושר הגדול. אבל באמריקה, תמיד תמיד זה יכול להיות גם אתה. כל מה שצריך, זה רק את הכך וכך תכונות ודרכי פעולה נכונות. אין שיטה טובה יותר ללמוד אותן מאשר ספר, ספר שנכתב ע"י אדם שכבר עשה את זה, שכבר הגיע לאושר, ולכן מן הסתם יודע בידיוק מה צריך כדי להשיגו.
פעם "אגדות הוראציו אלג'ר" או הביוגראפיה של אנדרו קרנגי שימשו כספרי הדרכה להמונים במציאת האושר. היום, בעקבות הגלובליזציה מחד והפסיכולוגיזציה מאידך, יש גם את ספרי "חכמת העולם האוטנטי" ו"מציאת השלמות האישת". מגוון של דרכי פעולה גדול יותר, (ויעידו על כך המחלקות העמוסות של ספרי how to בכל חנות ספרים המעריכה את עצמה.) האושר הוא אותו אושר. הוא יביא לנו שלמות ומימוש עצמיים. הוא יגאל אותנו מהבדידות. אה, והוא גם יביא לרווחה כלכלית, כך שהנזיר שמכר את הפרארי שלו יוכל בשובו מטיבט, להקים תאגיד של איש אחד ולקנות פרארי יקר יותר. אולי אז תגיע תחושת אהבה, אושר ומימוש עצמי, שהם, הם, (ולא הכסף חלילה) מהותו של ה Self Made Man.
הנשיא אנדרו ג'קסון - דמות מופת של
Self Made Man
בשל הפופולריות הרבה שלו ובשל כך שהיה נשיא עממי, דמותו מופיעה על השטר השימושי ביותר בארה"ב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
