Life's a journey, not a destination

המונח "שפה ניטראלית". שתי מילים פשוטות, יישום כמעט בלתי אפשרי.

כמה קשה לכתוב תיאור מבלי שיקרין איזושהי שיפוטיות שלנו.

המילה הכי קטנה, שם התואר הבסיסי ביותר, סידור המילים במשפט – הכול טומן בחובו משמעות מסוימת, שיפוט ערכי כזה או אחר.

השפה שלנו, בלי שאנו שמים לב, מסגירה כמעט הכול אודות תפיסת עולמינו.

הדבר שהוא על פניו הכי תמים, הכי חסר חשיבות, הפרט הכי פעוט יכול להיות מניפסט אידיאולוגי שלם.

אם רק בוחנים מקרוב, שרשרת שלמה של הבנות, אסוציאציות, הנחות ואמוציות מתעוררת עם כל מילה שאנו קולטים. שרשרת לא מודעת שמעצבת את מכלול ההתרשמות שלנו.

אבל איך להסביר את התהליך שבו הבנו את מה שהבנו? מה גרם לנו לייחס דווקא את המשמעות המסוימת  למה שקראנו?

מעין ידיעה פנימית, אינטואיטיבית.

דווקא אז, השפה בוגדת בנו וכל המילים בעולם לא יוכלו לתאר כיצד נבנתה ההבנה.  בוודאי שלא תימצא לכך שפה ניטראלית.

זכרו ילדים, עונשו של מי שחורש בלילה הוא שבאות לו כל מיני מחשבות הזויות...

ולראייה פוסט זה.