כשכתבתי השנה את העבודה לדר' חלפין, פתאום נהייתי מאוד מודעת לכך שאני תופסת את החיים שלי בצורה של מאבק. יש לכך סיבות וביטויים שונים ועליהם אני רוצה לכתוב פה ביום שבו אסיים את העבודה. עכשיו אני רוצה לכתוב על המאבק עצמו.
כל מטרה שאני מציבה לעצמי מתנסחת אצלי בתודעה במונחים של קרב, של יעד שצריך לכבוש, של מכשול שצריך לעבור, של קושי שצריך להתגבר עליו. מאז ומעולם, רוב קיומי היה סוג של מלחמה. ברוסיה הייתי צריכה להילחם על המקום בבית ספר הטוב ועל מקום בצמרת ההישגית, כי המשפחה שלי יהודית ויש נומרוס קלאסוס. בישראל הייתי צריכה להילחם כדי ללמוד מהר עברית, להלחם ולכבוש את מקומי בחברה ובבית ספר. אחרי הצבא נדרשתי להילחם על העתיד שלי.
תמיד יש לנגד עיני מטרה. יעד שאני רוצה להגיע אליו, מקום או מצב שאני רוצה להיות בו. השגת היעד גורמת לי אושר. אני מפיקה הנאה לא רק מעצם הכיבוש והידיעה שהצלחתי. דווקא את זה, למדתי להעריך בגיל הרבה יותר מאוחר. אני נהנית ממה שמביא עמו היעד עצמו. למשל, כשלמדתי עברית תוך שנה, נהניתי בטירוף מזה שאני יכולה לקרוא ספרים בעברית, להבין את הכתוביות בטלוויזיה ולבטא את מה שאני חושבת. לאחר שהתקבלתי לתפקיד שמאוד רציתי, נהניתי לעשות את מה שהתפקיד דורש. השלמת מטרה אחת, תמיד מביאה עמה הצבת מטרה אחרת, לפעמים המטרה החדשה מגיעה תוך כדי המאבק למען מטרה נוכחית. אני חושבת שהיום שבו אפסיק לרצות לעשות דברים ולשאוף למשהו, יהיה יום מותי.
לפני שנתיים הצבתי לעצמי מטרה ענקית. החלטתי מה אני "רוצה להיות כשאהיה גדולה". גודל המטרה נקבע בדר"כ לפי היכולות האובייקטיביות של השואף. למשל יאכטה גדולה, תהיה מטרה ענקית וקשה להשגה בשביל מישהו משכונת עוני, ומטרה פעוטה וקלה להשגה עבור הבן של רוקפל. סדר גודל של המטרה שהצבתי לעצמי הוא עצום, אם בוחנים את המצב האובייקטיבי שבו אני נמצאת, במיוחד עכשיו. עצום אבל לא בלתי אפשרי. היו דברים רבים שוויתרתי עליהם למען המטרה הזו, אבל כשאני חושבת על זה, הקלות שבה עשיתי את הוויתורים אולי מלמדת על סדר החשיבות של הדברים מבחינתי. בכל שלב ושלב אני יודעת שאני נלחמת לא על עצם השגת המטרה אלא על מה שהיא תביא עמה.
אני ניצבת לפני הקרב הגדול. החודשיים הבאים הם השלב הקריטי באמת. הרצון שלי להגשים את החלום מחזק אותי. הידיעה איפה אני רוצה להיות מאפילה על רוב הדברים האחרים. אבל אני גם מאוד מפחדת. זה הולך להיות לא קל בכלל. היום מצאתי את עצמי משותקת מלחץ ומפחד מרוב מחשבות על הדברים שיש לי לעשות ועל כמה מעט זמן יש לי כדי לעשות את זה. המון חובות, המון מלחמות קטנות. כולם חלק מהמאבק הגדול למטרה. אי אפשר להשהות אף אחד מהם. כולם דחופים, עכשיו. אם אני עוצרת לשנייה לחשוב על הכול, אני נכנסת ללחץ היסטרי. החלטתי שבמקום לחשוב, פשוט אעשה. עליי להשעות שינה, בילויים או כל דבר אחר. בחודשיים הקרובים אני צריכה לתת עבודה בכמות ואיכות שתאפיל על כל מה שנתתי עד עכשיו.
בפעם האחרונה שהייתי בשלב קריטי בדרך למטרה, לקחתי חופשה מהבלוג. על הסיבות אפשר לקרוא כאן. מה שאני מרגישה עכשיו, הוא שהבלוג יוכל לעזור ואכן עוזר. הכתיבה משחררת ומרגיעה אותי, אני מנקזת לתוכה מחשבות ורגשות שליליים, שואבת מתוכה כוחות חדשים, היא מכניסה אותי לפוקוס ועוזרת לי להשתחרר. למשל עכשיו, אני כותבת את הפוסט הזה, אחרי ערב שבו הייתי משותקת ולא תפקדתי מרוב לחץ, פחד ומחשבות שליליות. תוך כדי הכתיבה נרגעתי, חזרתי לפוקוס ואני ניצבת שלוות נפש ומרוכזת לפני מה שעומד להיות לילה לבן של לימודים. כשפתחתי את הבלוג, הוא מילא עבורי פונקציה של תקשורת, עם עצמי ועם העולם. בתקופה הקרובה הוא עומד למלא פונקציה של הרגעה, להיות אחד הבארות שמהם אשאב כוח.
מבין הדברים שהופכים את הבלוג למקור של התחזקות הוא הידיעה שיש מישהו שקורא וגם התגובות כמובן. מאוד אשמח אם תהיו פה בתקופה הקרובה, זה ייתן לי הרבה כוח, משהו שאני מאוד צריכה עכשיו. בעצם כולנו, לא?
העיצוב החדש של התמונה בכותרת הוא מעשה ידי האומן של äptəmyoōz , ורציתי לומר לו תודה מיוחדת על כך...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
