Life's a journey, not a destination "ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב"
|
| 9/2005
המטבע של המוכר בפיצוציה לפני שבוע ויום הגעתי לפיצוציה הקבועה שלי ליד הבית. המוכר שאל אותי למה יש לי פרצוף כאילו כל ימי האבל העולמיים חברו להם יחד. אמרתי לו. "מה אני אגיד לך? אמר המוכר, את יודעת שאני במצב הזה שלך כבר שנה." אמרתי לו שצרות רבים הם לא נחמת יחיד כשמדובר בי. כדרכם של כל הישראלים הסכמנו שהחיים קשים, שאין מה לעשות ושבסוף כנראה יהיה בסדר. "יודעת מה, קיבלתי היום את זה, קחי לך, שיהיה למזל" אמר המוכר ונתן לי מטבע של חצי שקל ועליו מדבקה של סמיילי. חייכתי ושמתי את המטבע בארנק. "טוב לפחות גרמתי לך לחייך" אמר המוכר. בעודי יוצאת משם עם קופסת מלבורו אדום באמתחתי (כדי להירגע), החלטתי שאשמור את המטבע המחייך. אולי יהיה לי מזל.
היום זה קרה. אני לא מצליחה למחוק את החיוך מהפנים שלי כבר ארבע שעות. בהתחלה לא הייתי בטוחה. כשקורים לי דברים טובים, אני תמיד נורא מופתעת ולא מאמינה בהתחלה שזה קורה לי באמת. עכשיו אני יודעת. ואני הכי מאושרת בעולם. כבר המון המון זמן לא הייתי מאושרת ככה. כל המחסומים שבניתי לי במיומנות, שעצרו אותי מלחשוב, מלשקוע, מלהיסחף נפרצו בבת אחת. מה שנותר זו תחושת הקלה ואושר. עכשיו מותר לי להרגיש. אושר אינסופי.
כמו כל דבר בחיים שלי, יהיה לא קל. אז מה. יהיה נהדר. כבר נהדר. אני מאושרת...
| |
|