Life's a journey, not a destination
"ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב"
|
| 2/2006
אמא
כשאמא הייתה בתיכון היא נסעה למחנה קיץ בינלאומי של תנועת הנוער הקומוניסטית והכירה שם הרבה חברים מבולגריה. כשהיא סיימה את התיכון, הם הזמינו אותה לבקר והיא החליטה לנסוע. בברה"מ אף אחד לא היה ככה סתם קם ונוסע לבקר במדינה אחרת. אולי חברי מפלגה, מנהלים גדולים ואנשי צבא. בטח לא בחורות צעירות לפני האוניברסיטה. בטח לא לבדן. ואמא, אחרי ריבים ושכנועים רבים בבית, נסעה. במשך הזמן שהייתה בבולגריה הם היא דיברה רק פעם אחת בטלפון עם משפחתה. שירותי הטלפון לא היו כמו היום ואינטרנט לא היה כמובן. דאגו לה מאוד, אבל שמחו שהיא נהנית ורואה עולם. כשהרכבת שעמדה לחזור בה איחרה, סבא שלי כמעט חטף התקף לב מרוב דאגה בעודו מחכה בתחנה. בחורות צעירות לא נוסעות לחו"ל. לבד.
כשאמא הייתה בת 38 היא ואבא החליטו לעלות לארץ. במהלך סידורי העלייה, אבא שבר את הרגל ונהיה מרותק למיטה. אמא טיפלה בכול ההסדרים של המעבר. אפשר להגיד שהיא סחבה על גבה לישראל בעל בגבס ושני ילדים קטנים. כולם התפעמו. נשים צעירות לא יכולות להוציא לפועל את הסדרי העלייה של משפחה שלמה. לבד.
כשאמא באה לארץ היא הרבה זמן חשבה שלנסוע לבקר בחו"ל זה כמו לנסוע לבקר מרוסיה הקומוניסטית לבולגריה. מאוד ארוך, קשה וסבוך. עברו עשר שנים מאז שהגענו עד שנסעה לחו"ל בפעם הראשונה. בתור מתנת בר מצווה לאחי שניהם נסעו לארה"ב לבקר משפחה וחברים. מאז אמא נוסעת לחו"ל. גיחות קצרות למיני מדינות. בפעם האחרונה נסעה ביחד עם אבא.
אמא תופסת מעבר לארץ זרה, כמו שהיא תופסת את העלייה שלנו לארץ. משהו שכרוך בהרבה הכנות, סידורים, ביורוקרטיה ועמידה בתור ארוך בשגרירות. ובעיקר הרבה אי וודאות וסימני שאלה. לאמא יש הרבה שאלות כמו איך מתחילים לעבוד במדינה זרה? האם צריך לקחת כריות ושמיכות? לקנות מלאי של בגדים? היא שוכחת שלעבור ממדינה מערבית אחת לאחרת, זה מאוד שונה מלעבור מרוסיה הקומוניסטית לישראל. היא שוכחת ששירותי הדואר היום מאוד מהירים ושחבילות שיישלחו מהארץ יגיעו תוך כמה ימים ולא תוך שנה וחצי (זמן הגעת החבילות שלנו מרוסיה החל מהיום בו נשלח). היא שוכחת שמעבר של אדם יחיד הוא לא כמעבר של משפחה עם שני ילדים.
היא שואלת הרבה שאלות קטנות וגדולות, פרקטיות ופחות. היא רושמת על פתק באותיות רוסיות את שמות המקומות ומחפשת אותם על המפה. מתקשרת לחברים ומשפחה בחו"ל כדי לברר על המקומות הללו והאם יש שם אנשים שהיא מכירה ושאפשר "לשים אצלם את המזוודה וללכת מדי פעם לאכול בורשט". מקמטת את המצח במחשבה ומעלה מיני רעיונות. אבל למרות כל השאלות והדאגות, אמא מבינה שבחורות צעירות יכולות לנסוע לחו"ל. לבד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
