Life's a journey, not a destination
"ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב"
|
| 5/2007
 נימוסים אמריקאים
פעם, שאלו את וסיליי אקסיונוב, סופר ופובליציסט רוסי שגורש מברה"מ בסוף המלחמה הקרה, מה התכונה שהכי מאפיינת את האמריקאים. הוא חשב ואמר: "הנימוסים". הם מנומסים כל הזמן, לא משנה מה. אני נאלצת להסכים עם אקסיונוב, אם כי אני לא תמיד חושבת שהנימוסים האמריקאים האלה, הם דבר טוב כל כך...
הרי כמה דוגמאות:
במחלקה שלנו יש מכונת צילום שאמורה לשרת את צרכי הדוקטורנטים והמרצים. אני עומדת מול המכונה ומנסה להפעיל.
"בבקשה תכניסו את הדפים לחלק העליון של המכונה" - אומר הכיתוב על הצג.
"בבקשה"? מכונת צילום אומרת לי "בבקשה"?
אף מכונה בארץ לא אומרת שום בבקשה. פשוט "תכניסו את בדפים...." וזה עוד במקרה הטוב, כי ברוב הפעמים היא לא תגיד לכם מה לעשות בכלל. יודעים, יופי, לא יודעים, בעייה שלכם. איפה עוד בעולם מכונות אומרות בבקשה?
השעה 3 בבוקר. אני צריכה לקום בשמונה כדי להמשיך לכתוב את עבודת הסיום שלי. מבחוץ נשמעת מוזיקת רוק-ראפ בפול ווליום ושעגות שלא היו מביישות אף סיום מסלול של גולני. זהו בית האחווה הקרוב לביתנו, אשר חוגג את סיום שנת הלימודים (מזה שלושה ימים ללא הפסקה). אני מוציאה את הראש מהחלון:
אני (בצרחה): השעה שלוש פאקינג בבוקר!!!! תסתמו את הפה
האחווה: מצטערים, לא חשבנו שזה מפריע. אנחנו נהיה בשקט
אני: תודה
האחווה: לילה טוב
נגיד, וסיטואציה מקבילה הייתה קורית בישראל? מה הסיכוי שילדים פסיכים בני 18 היו מסכימים לשתוק? מה הסיכוי שהשיחה הייתה מסתיימת בתודה ו"לילה טוב" ולא ב"לכי תחפשי"?
וכדי שלא יווצר הרושם שכולי מדושנת מהנימוסים האמריקאים, הרי דוגמא אחרונה:
אני יושבת מול פוג, המנחה האמריקאי שלי לדוקטורט. אנחנו עוברים על הרצאה שאני אמורה להעביר בקרוב בכנס ששנינו נהיה בו.
אני: ומה דעתך על הפיסקה הזו? אתה חושב שאני צריכה להוציא אותה מההרצאה?
פוג: כדרכו לא עונה ופשוט בוהה בי
אני (מנסה שלמור על השיחה): מה דעתך, לחתוך אותה? זה יהיה יותר טוב בלי?
פוג: דופק לי מבט ארוך, נושם נשימה ארוכה ואומר: "ובכן דינה, אני חושב שאם תחליטי לוותר על הפיסקה הזו, תוכן העבודה שלך לא ייפגע באופן משמעותי. אבל זו ההחלטה שלך ואני לא יכול להגיד לך מה לעשות".
מההההההההה???? במקום כל הנאום הארוך הזה, אתה לא יכול פשוט להגיד כן? תגיד כן, תחתכי! תגיד זה חרא של פסקה! אל תסתכל עליי כאילו אני חולה, תגיד שזה לא טוב ושצריך להעיף!!! חוצמזה, עכשיו ישבת פה ונתת לי 17 הערות לשינוי ופתאום אתה לא אומר לי מה לעשות? לכל אחד מהמורים שלי בארץ הדבר הזה היה לוקח שתי 2 שניות והיינו עוברים לנקודה הבאה בסדר היום. פה, חמש דקות. למה? נימוסים אמריקאים...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
