את לידי, ואני נרדם, וחולם חלום, ואז את תשאלי מה חלמתי, ואני אענה לך את רוב מה שאני זוכר
כי זה היה מוזר..חזרתי לרגע לצבא, כאילו הייתי מפקד, אני זוכר שלא היו לי דרגות, אולי מילואים? אני זוכר שאני מעיר אנשים, שהם כביכול תחת פיקודי.
מישהי באה ושואלת איפה את, ואני עונה "נחה" וכאן זה נגמר. אני זוכר שאני עושה סיבובים עם איזה רכב באזור התחנת רכבת של ראשון, בלי שום צורך נראה לעין.
אני זוכר הרבה דברים חסרי משמעות והיגיון.
אני נזכר סיטואציה אחרת אבל, שאותה לא הזכרתי באוזנייך...זה היה נראה אמיתי, ולרגע גם קיוויתי להישאר בחלומות האלו, שיהיה אמיתי.
ובחלקם, ישבנו איפשהו, באותו מקום בו היינו, אולי גם התחבקנו, ואת חייכת את החצי חיוך שלך, ואני בטוח ששמעתי אותך לוחשת לי את אהבתך באוזניי, וזה היה נראה, ספק חלום ספק מציאות...ובחלום היה לי חיוך דבילי שמסמל על קו מחשבה לא רציף, ואז עניתי בחזרה.
זה היה מהזמנים האלו שאחרי שקמים לא יודעים אם זה היה חלום או לא וכל הסיטואציה שהייתה נשארת שם.
ואם שמת לב, אז עניתי לך חזרה, בצורה הדדית, ואם לא, אז כנראה שהכל היה חלום.
אבל עכשיו בדיעבד, גם את אמרת לי שהיו לך חלומות, חלומות אחרים לגמרי.
אולי גם את לא אמרת לי, או אולי זה היה כלא היה.
ואולי יגיע יום שבו נרגיש את מה שנרגיש, ונוכל לומר את זה,
ואז אני בטוח, שאני אחשוב על זה שוב
ואומר לעצמי שאני בטח חווה 'דה ז'ה וו',
אולי הכי מתוק שיש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
