רק עכשיו, כשאני מסתכל לאחור על התקופה שהייתי באיטליה אני מבין פתאום, באיזו קלות אנשים פוסלים אחרים ומוכנים לוותר עליהם, למרות כל רגעי האושר והיופי שהם עברו ביחד.
איך זה שבכף המאזניים שני מקרים רעים לעומת מאות טובים ומאושרים, אותם שני מקרים כל כך קריטיים וכבדים לעומת כל הזכרונות הטובים, שאנחנו מעדיפים להתמקד בהם מאשר ברגעי האושר.
איך מרגע או שניים של של אכזבה יש אנשים שלפעמים מוכנים לוותר על כל הטוב שאפשר להוציא מאדם שהיה סביבם, שהם כל כך העריכו ואהבו לפני כמה ימים, שגרם להם כל כך הרבה שמחה בכל כך הרבה מצבים. ככה, בהינף היד, מבטלים הכל.
וזה מפליא אותי מחדש, שיש אנשים שמוכנים להתמקד ברוע וברגעים הרעים, ברגעים בהם הם פגעו או נפגעו, ולזכור דווקא אותם. כמה פעמים אנחנו נזכרים דווקא בעבר, בדברים הנוראיים שעשינו שהיינו רוצים לשנותם, כשנגד עינינו קיימים תמיד רגעים שמחים של אושר שרבים מסרבים להתמקד בהם ולראות אותם.
אני שמח שהייתי איתה, שמח על כל הרגעים המאושרים שהיו לנו ביחד, ושמח שהיא ביטלה אותי בשניה אחת על מקרה מאכזב לעומת כל רגעי השמחה שהיו שם.
אני שמח כי היום יש לי חברים שאני לא אחליף בעד שום הון שבעולם, אני שמח כי אני כבר כמה חודשים מאז שחזרתי נגנב כל פעם מחדש מהצליל והיופי של הגיטרה שלי, שלא הייתה לי אם לא הייתי "נכשל", אני שמח כי מאז שחזרתי המוזיקה שוב זורמת בעורקיי, והנה בקרוב אני מופיע שוב עם להקה של חבר'ה מדהימים, אני שמח שיוצא לי לחיות...
אני שמח שהגעתי לתובנה הזו, שעצם העובדה שכל ההתמקדות הזו בדברים הרעים נגרמת כי אנשים מצפים ליחס מסוים, נזכרים בתקופות ובאנשים שכן היה להם טוב איתם. יש להם אידיאל. הם מחפשים אידיאל, אושר. כולם רוצים שיאהבו אותם, ובטח ובטח שלא רוצים להיפגע...ואם כבר להיפגע, אז איך אפשר להיפתח ולחייך? הרי ככה אולי ניפגע שוב, בדיוק כמו בפעם הקודמת.
וככה זה, הפחד הזה להיפגע, הוא שיגרום לאנשים לקחת משהו שיכול להיות טוב ולהימנע ממנו.
הפחד הזה הוא נוראי, בעיקר כי זה ידוע שלא נפגע רק מי שלא לוקח סיכונים, וזה שלא לוקח אף סיכון,לא חי.
ובסופו של יום, הוא זה שמסרב לראות את העולם המדהים סביבו ולשמור אותו.
מי שמעז לחיות נפגע, והרבה...אך עצם התעוזה מצריכה אמנם קצת אומץ,
אבל אותה תעוזה מובילה לפתיחות, נכונות, חיוך והרבה אהבה, ולדעתי, זהו אחד הסודות לחיים מאושרים.
אז מה אכפת לכם לחייך? זה מלא בחן ויגרום לכם להיות שמחים יותר.
אני שמח שהגעתי לזמן הזה, ובחיי שלא יכלתי למצוא זמן יותר טוב מאשר עכשיו לסיים שיר שלי שכבר המון זמן חיפשתי איך לסיים ולא מצאתי.
All that I am
All that I'll ever be
Stranded wisdom lost at sea
Finally coming back to me
All that I am
All that I'll ever be
Now it's real
Im happy to be free
Happy to be me
שמח אבל לא מאושר...עדיין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
