לפעמים אני שואל את עצמי איפה יושב הגבול הממש דק הזה, בין להיות מקצועי ללהיות חובבן.
בן אדם יכול לאבד הכל, לשים את כל כולו בתחום מסוים. לתת מכל מה שיש לו, את כל המשאבים, הכל כדי להיות מקצועי,
ולפעמים גם זה לא מספיק.
לפעמים אולי, צריך לראות מרחבי יותר.
להקה מופיעה אף פעם לא בהכרח מקצועית. אולי זה בכלל עניין של כימיה, בין אנשים, בין נגנים.
ובכלל עד לפני תקופה מסוימת חשבתי שזה אפילו פשוט עניין של זמן.
זה תמיד עניין של זמן. אבל הזמן הוא לא מה שעושה דברים, אלא אנחנו.
הזמן לא מרפא אף פצע, מה שאנחנו עושים עם הזמן שניתן לנו וממשיכים הלאה, זו התרופה האמיתית.
הכי אני שונא לשמוע שמשהו לא מתחבר, ואפילו יותר גרוע, אף אחד מאלו שצריכים לראות את זה, לא רואים את זה, חוץ ממני.
זה לא עניין של רצינות, ובטח לא של מקצועיות היחידים.
להקה זו קבוצה. קבוצה של חברים שעובדים ביחד קשה. קבוצה שצריכה להיות בהרמוניה מושלמת בין כל הנגנים, כדי ליצור דבר אולטימטיבי, מקצועי.
מוזיקאים תמיד נוטים לחשוב שהבעיה נטועה בכל דבר אחר, חוץ מבהם: אולי זו הכימיה הלקויה בין פרט אחד לאחר, הרי אתמול היה ביניהם וואחד ויכוח,
ובכלל, חלקם לא מתאימים. אולי זה בכלל המקום, אולי זה הסאונד.
וזה ככה בכל דבר, כי איך יכול להיות של'אחד', שיש לו רעיון ופוטנציאל עצומים כל כך, לא מגיע לשום מקום. 'זה הכל חוץ ממני'.
אני מודע לעניינים בדיעבד. אני גיטריסט בשקל, וכל שנה אני מוסיף לעצמי בקושי 2 אגורות.
וזמר. שיודע לשיר. אל תטעו, יודע לשיר לא אומר שיש לי קול יפה. זה אומר שאני עשוי לדייק, שאני מבין בזימרה ובטונים.
תמיד צריך להשתפר, כי בסופו של דבר, זה גם אני.
ובכלל, בביטחון, יכול להיות שזה כל הגורמים ביחד.
דבר אחד בטוח, איך שאני לא מסובב את זה,
אנחנו לא מקצועיים.
https://www.youtube.com/watch?v=o01UJAMIAtw
תהנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
