לפני שבועיים יצא הסינגל הראשון של הלהקה שלי.
שיר, שנכתב במקור לפני 6 שנים.
שנפתח ונסגר ונלעס ונזרק ונעזב שם בצד ולבסוף נפתח ועובד מחדש.
הוא מספר בעיקר את הסיפור של הלהקה עצמה, הלהקה שלי, וכל התהפוכות. ככה בלי שאדע:
מאחר וזה היה השיר הראשון ש"שווה משהו", ומרגע שנכתב, הלהקה התחילה להתפרק ולהתנדנד...
אני השתחררתי מהצבא, וכך גם חברי הלהקה האחרים, המקורית Fallen-A-Cross.
ומכשהבהירו לי שכנראה אינם מעוניינים יותר בעשיית מוזיקה הבנתי שכנראה ימי הרוק שלי הסתיימו.
הסתפרתי, וטסתי לאי שם בכדי ללמוד משהו אחר.
אך לא משנה מה עשיתי או לאן הלכתי, מהמוזיקה לא יכלתי לברוח, ומאוד מהר מצאתי את עצמי מתגעגע לעשייה המוזיקלית.
ותוך כדי היותי זמר ומפתח קשרים בתחום אי שם באיטליה, לאט לאט פיתחתי את הרעיון של הלהקה שלי. להקת הפוסט גראנג' האולטימטיבית. כך, כמו סיפור הפיכה כתבתי את הרעיון ללהקה החדשה...
היא תספר את סיפורם של אלו שנשכחו, תמשיך את הסיפורים האבודים, ואת הסודות שמסתירים מכולם באמירה "לנצח באושר ועושר", האלבומים יכנסו לנתבכי המחשבה של ההזויים, אלו ש'איבדו את זה', את ה"טאבו".
It will tell, the Same Old Tale.
וכך, מצאתי את עצמי מתעסק בלהקה החדשה: מעבד את השירים הישנים וכותב חדשים.
גם ההרכב הזה כמו הקודם, ידע ויודע תהפוכות וקשיים, אך שלא כמו הקודם, אנחנו לא נכנעים, כבר שנתיים.
וזה הסינגל הראשון שלנו:
https://www.youtube.com/watch?v=zy0rFDSTQ-M
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
