אישה תחת השפעה

מה הטעם לכל זאת?

אורנה אומרת שאנחנו כאן כדי לחלץ עצמנו ממיצרים. לי זה נשמע קצת פולני אבל אין לי ממש תשובה יותר טובה.

אולי אנחנו פה כדי לגלות בעצמנו למה אנחנו פה. מוזר שאני עדיין מאמינה שיש לזה פתרון.

וממתי אני כותבת בשם כולם? מי זה כולם לעזאזל?

על פי וואי נט:

בעקבות חטיפת שני החיילים והמתקפה המאסיבית לעבר מוצבי צה"ל והיישובים לאורך הגבול, נשאב צה"ל בחזרה לדרום לבנון. בחיפוי אש מהאוויר, הים והיבשה מנסים הכוחות לאתר את החוטפים ולהשיב את החיילים הביתה

מאז שקראתי את זה הפועל "נשאב" מהדהד לי שוב ושוב. הדהוד שצורב את מוחי כל פעם מחדש. אני לא מפסיקה לדמיין שואב אבק ענקי שממוקם סמוך לגבול ובקצהו לבנוני עם זקן וכפיה ששואב אלפי חיילים שמתעופפים באוויר משל היו ניצבים בהפקה הוליוודית גרנדיוזית.

יש משהו מופלא בעיני ביכולת של התקשורת לייצר בו זמנית דימוי כפול. אחד של צבא חזק ומדינה שולטת, והשני של היגררות מתמדת לאלימות שהיא לעולם ועד יוזמה "שלהם".

אמנם ההקשר בנאלי אבל לפני כמה ימים ראיתי את הסרט המופלא  Fingers (אצבעות בשפתנו) בכיכובו של הראווי קייטל המצויין. אז גם הסרט מומלץ.

וגם השיר Summertime של הרכב בשם The Jamies. אבא של קייטל בסרט, מאפיונר איטלקי פוסט שיאו אומר לו שהוא "הבן אדם היחיד שיכול לשמוע שיר שקוראים לו Summertime בחורף ניו יורקי של מינוס כמה מעלות"