| |
אילו יכולנו להתחקות אחר סודות אויבינו, היינו מוצאים בחיי כל אחד מהם מספיק עצב וסבל כדי לפרוק איבתנו |
| 6/2006
ים
בבקרים פנויים שלי אני הולכת לים. לוקחת מחצלת קטנה ובקבוק גדול וספר, ובגד ים ושימלה קצרה ומשקפי שמש.
אני אוהבת לפרוש ידיים לצדדים ולשכב על המים ולצוף. לתת לגלים לשאת אותי, להרפות לגמרי. האזניים חצי במים ויש קול של ים, כמו זה של הקונכיות.
היום על החוף מצד ימין שלי שכב איש על הצד וקרא ספר, קרא וקרא ורק ממש לפני שהלכתי הוציא סנדוויץ' כמו של ילדים, משתי פרוסות לחם וממרח עטוף בנייר, ואכל אותו תוך כדי קריאה. מצד שמאל אשה שרואים שבאה לים הרבה לימדה כנראה את בנה לשחק במטקות. מידי פעם היא זרקה לבעלה שישב בינתיים הערה על פוטנציאל וחבטה הגונה.
אני לא אוהבת לפלס את דרכי בשדה קרב של שחקני מטקות שמעיפים כדורים כואבים, אבל ממרחק מספיק, צליל הכדור הנחבט הופך למהנה במיוחד עבורי, מדיטטיבי כמעט.
ביני ובין הגלים טיילה יונה וצוארה ניצנץ בירוק. אולי תור.
מרחוק ראיתי בחורה מתקרבת, עם שיער יפה ופנים יפות ושימלה קצרה שחושפת רגליים לא יפות וחשבתי שהיא כמוני, אבל אז היא התיישבה רחוק ואני אוהבת לשבת קרוב למים.
ככה צריכים להתחיל כל הבקרים בקיץ.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
