| |
אילו יכולנו להתחקות אחר סודות אויבינו, היינו מוצאים בחיי כל אחד מהם מספיק עצב וסבל כדי לפרוק איבתנו |
| 7/2006
חצי יום
בוקר אחרי ערב מאכזב. לפחות אני מתרגלת לאכזבות הקטנות האלה, הן מפריעות לי פחות. שוב מוסך, שוב תיקון. 3000 ש"ח. אח"כ טיפול ואני בוכה לה, ואחר כך סידורים. על הדרך גיליתי חנות של הוניגמן עודפים ושלוש חצאיות בזיל הזול, כאלו שרציתי לקנות בחנות בעונה והיה לי יקר מידי. חיפשתי בגד ים, אני לובשת אחד שקניתי בשנה שעברה בבוגרשוב בחמישים שקלים, והוא כבר נהיה שקוף מרוב שהוא בלוי. אחרי הכל, זה הבגד הנלבש ביותר שלי הקיץ. מצאתי אחד יפה, הרבה יותר יקר ממה שתכננתי. עוד כמה סידורים.
הערב אני אקח סרט טוב, אולי אפילו שניים, וכשכולם יצפו במשחק אני אשקע לתוכו. מתאים לי לאללה.
בין סידור לסידור התיישבתי בפיצרייה קטנה בטוסיק של הסנטר, בחיים לא שמתי לב שיש שם פיצרייה אבל עכשיו שמתי בגדים במתפרה שליד וזה היה מזמין. משולש ולימונדה בעשרה שקלים, איש מבוגר ונחמד. ישבתי שם והמשכתי לקרא את יהודית קציר שאני נהנית ממנו כמו שבאמת מזמן לא נהניתי מספר, אני אכתוב עליו בהזדמנות אחרת כי הוא שווה פוסט, הוא מרטיט ואנושי ומרגש ועדין, אבל עכשיו פיצרייה. אז ישבתי וקראתי עד סוף המשולש וקמתי ואספתי במפית את כל הפירורים להשאיר אחרי נקי, וכשקמתי ללכת האיש של הפיצרייה יצא ממאחורי הדלפק והתיישב ליד החבר שלו שבינתיים הגיע. ואני יצאתי אבל אחרי רגע הסתובבתי וחזרתי לקחת קיסם, ושמעתי את האיש פיצרייה אומר "מה יכול להיות רע, כל היום הייתי בים אתמול" והחבר שאל "לבד או עם חכה?" והפיצרייה ענה "עם הנכדים שלי". וזה נשמע לי עצוב ולא ידעתי למה אבל שמחתי שיש לו נכדים.
אחר כך הלכתי לחנות ספרים וקראתי ספרי ילדים עד שלא היה לי נעים יותר מהמוכרות, וחזרתי הביתה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
