אבודים

אילו יכולנו להתחקות אחר סודות אויבינו, היינו מוצאים בחיי כל אחד מהם מספיק עצב וסבל כדי לפרוק איבתנו

כינוי:

בת: 44

RSS: לקטעים לתגובות

הבלוג חבר בטבעות:

הטְבֳּעָת השוֹלתֶת

5/2007

הקונפליקט שמתעורר של ג'ק-מול-סויר הוא כמו הסבר מוחשי לחלק ממה שאומרת (למיטב הבנתי) אסתר פרל, ולמה שאני מנסה להגיד כבר כמה זמן. המושלמות של ג'ק הופכת בשלב מסוים לחונקת או מעיקה, ומולה המשחקיות של סויר מפתה עד אין קץ. זו לא המניאקיות שלו שמושכת. זה זה שהוא יכול לכעוס באמת על כך שלקחו את הדברים שלו, ועדיין להציע לפתור את זה במשחק פינג פונג. והוא יכול להודות בצורך שלו לנצח את ג'ק ולא להסתיר את האגו הגברי הפגוע, ועדיין לשחק את זה. והוא לא שש להקריב את עצמו.
ג'ק הוא קצת יותר מידי good guy. גם כשהוא מונע מנקם הוא לא יודה בזה. וכשג'ק משחק, הוא כאילו "עושה טובה לילדים" ומשתתף בהבלים שלהם.

אחרי שעוזבים את ג'ק, אף גבר אחר לא יכול להשתוות למושלמות הזו, אבל כמעט עם כל גבר אחר אפשר להנות יותר. כבר הייתי עם ג'ק, הבו לי סויר.

נכתב על ידי , 18/5/2007 17:42
46 תגובות הצג תגובות הוסף תגובה 1 הפניות לכאן קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

<< לקטע הקודם

לבלוג המלא

לקטע הבא >>

83,592

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסרפנטינה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סרפנטינה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)

שם משתמש:	סיסמה:
שכחת סיסמה?	זכור אותי
לפתיחת בלוג חדש

	חפש שם בלוג/בלוגר
	חפש בכל הבלוגים