| |
אילו יכולנו להתחקות אחר סודות אויבינו, היינו מוצאים בחיי כל אחד מהם מספיק עצב וסבל כדי לפרוק איבתנו |
| 6/2007
שני דברים יפים והערה
אני שומר העדרים.
העדרים הם מחשבותיי
ומחשבותיי הן כולן תחושות.
אני חושב עם עינַי ועם אוזנַי
עם ידַי ועם כפות רַגלי
ועם אַפִּי ועם פִּי.
לחשוב פרח משמע לראותו ולהריחו
ולאכול פרי משמע להבין את משמעותו.
משום כך ביום של שרב
אני חש עצבות להתענג עליו ככה,
ואני משתרע מלא קומתי בדשא
ועוצם את עיני הבוערות,
חש את כל גופי שרוע בתוך המציאות,
אני יודע את האמת ואני מאושר.
(פרננדו פסואה, "מהחלון הגבוה ביותר")
וגם:
"מיכל נישאה בגיל עשרים ושש או שבע, היא עצמה לא ידעה בבירור את גילה עד שחזרה והסתכלה בתעודת הלידה. אבל קודם לנישואיה, שעליהם אדבר בנפרד, היתה לה ילדות מורכבת למדי. הבגרות תקפה אותה לפתע, כשאמרו לה לזרוע שדה ואת הזרעים היה צריך לטמון לא עמוק מידי ולא שטוח מידי. אם ייטמנו עמוק מידי לא תגיע אליהם השמש, ואם ייטמנו שטוח מידי יאכלו אותם הציפורים. הדאגה הזו סיימה את ילדותה שמאז לא שבה אליה."
(דליה רביקוביץ, "באה והלכה")
איזה כיף, קניתי שני ספרים. וגם התקבלתי להתמחות. אחד בספטמבר, מתבגרים. אם הכל עד אז ילך כשורה, זאת אומרת.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
