כוכבים ופרברים

קיים בכל העולם רק ייצור אחד בעל הריח הייחודי הזה, הריח של מי שרכב על גב הרוח,

הריח של מאה קייצים נהדרים במיוחד, קפיצות בין עצים והרפתקאות מרקיעות שחקים.

אתה זוכר, פיטר?

העולם היה כולו שולנו ויכולנו לעשות הכל או שומדבר וכל מה שהיה נחוץ זה רק לבחור.

הביג בן הביט בנו בקנאה וכמיהה, גם הוא רצה להתחמק, אבל הוא לא הצליח להפסיק

לתקתק, לספור את השעות,

ולהתנתק.

תראה

כמה יפים היינו

כמה חיים היינו

פעם.

אבל השעון הקטנוני נוקם, מפני שהוא מעולם לא זכה לקייצי החופש הארוכים שאנחנו זכינו להם.

אומרים ש"הזמן רץ" או "הזמן טס" אבל למעשה, לוקחים את זה כמובן מאליו ש

שעונים נשארים במקום.

אז כדי להתגבר על העול הנורא הוא רדף אותנו, ותראה אותנו עכשיו;

אתה עדיין לובש ירוק פיטר, רק שהיום זה ירוק זית ואתה

עדיין עף- אבל זה מתוך שינה. ותראה איך אני השתנתי אותו הדבר

אני על סף הפיכה לאשה אבל מבפנים אני עדין רוצה להתרכבל,

לישון עוד ערב אחד בחדר הילדים

ולשמוע איזו אגדה.

תיק תוק תיק תוק תיק תוק

נראה לי שאני יותר מפחדת מזה מאשר קפטן הוק. אבל מה יעזור הפחד?

הרי בסופו של דבר הזמן יתפוס אותנו,

עוד כמה שנים העצמות שלנו יתפוררו אחת אל תוך השנייה ובלית ברירה נוכל לשבת,

להתרפק, לזכור כמה אהבנו, וכמה שנאנו, וכמה שמחנו

וכמה גדלנו.

בטח עד אז כבר נשלים עם זה, אבל היום-

בוא נחלום עוד קצת.

נחלום על מחשבות חיוביות, אבק פיות ומסטיקים. נחלום שאנחנו נלחמים בפיראטים,

רוכבים על גבי הרוח ונשארים ילדים לנצח.

זה הרי מה שתמיד תכננו, זוכר פיטר?

בהשראת "הוק" ופיטר פן.