כוכבים ופרברים

אני רוצה שתנשק אותי.

רגע, תן לי לנסח את זה מחדש.

אני צריכה שתנשק אותי.

אני צריכה שיבערו בי כל אותם דברים שבערו לי מתחת לכפות הרגליים,

בועות מלאות בציאניד וגפרורים.

הרעב הזה מכרסם אותי דרך כל המפרקים,

אני מגנט פוזיטבי שנמשך לכל נגיטיבי בעולם ואני מנסה להשאר

חיובית, אבל הרעב הזה כבר באמת מרקיע שחקים,

ומתי כבר אני אוכל להפיל בחורים מהרגליים וגם

מתי כבר אדע איך לגרום להם ליפול לרגליי?

ובכלל,

כל הגומות האלה שלך רק גורמות לי להבין ש

גם לך מגיע כמה נשיקות פה ושם. אבל אני לא יודעת איך עושים את זה, מה שמחזיר אותי לנקודה הראשונה.

אני צריכה שתנשק אותי.

אני לא מבטיחה לך שבבת אחת כל העצבות תעלם ואני ואתה נדלג מעל קשתות,

הרי המציאות מלווה ביותר ענני גשם מימים בהירים (לפחות לאחרונה)

אבל אני מבטיחה לחבק חזק כדי שלא יהיה כלכך קר.

"אף אמן גדול אינו רואה את הדברים כפי שהם באמת. אילו היה, היה חודל מלהיות אמן."

אמר אוסקר וילד. אני רק הנהנתי. אז בסדר, אתה לא חסר פגמים כפי שאתה נראה,

וזה שאתה כל כך

עיניים ירוקות דשא

ושיער שחור פחם

וגומות נפלאות להפליא.

לא אכפת לי אם זה אני שעושה פיל מזבוב, לא אכפת לי אם אתה לא באמת מדהים כמו שאני מתארת,

ולא אכפת לי אם אתה סתם חסר בטחון ולכן אתה אומר לי שאתה לא כל מה שאני מצפה ממך.

אני רוצה שתנשק אותי,

אני צריכה שתנשק אותי,

אז בוא לכאן כבר.