כוכבים ופרברים

הפעם כשהשעון התחלף ל00:00 לא בכיתי. (בכיתי קצת לפני.)

ורצתי מהר מהרמהרמהר לדף העריכה כדי להספיק פוסט ב31.12.2008, בשעה 23:59

כדי להרגיש איזו סגירת מעגל.

קיבלתי סמס מסביון, "אנחנו סוגרות שנה לערב הגדול שלנו!"

וגם אחד מתומר, ששאל על מה אני חולמת.

"אני חולמת על לא להיות לבד בסילבסטר", עניתי, והוא אמר, "וזה יקרה? גם אני לבד. גם ככה לא היית רוצה שאני זה שינשק אותך עכשיו." הוא לא טועה, כלומר, לא הוא האדם שאני רוצה שיחבק אותי הערב. אבל רק לא להיות לבד. הרי אני גם ככה כל כך חרדה מהשינויים האלה, ולשבת כאן מול המסך המרקיב הזה והשעון שזז מהר מדי, זה עושה לי

נשימות קטועות ופחד שעולה על גדותיו.

אני לא מרגישה מוכנה ונראה לי שאני רק הולכת ונעשית טיפשה יותר

במקום להחכים עם השנים שעוברות.

מזור יהיה לכתוב 09 בסוף כל תאריך.