כוכבים ופרברים

בואו נתאר איזו נסיעה בניו יורק,

בחיי שזו יכלה להיות כל נסיעה,

אבל אם כבר משתמשים בדמיון, אז בואו נציב אותי ואת

בכרכרה מסביב לסנטרל פארק.

ובואו, לשם הסיפוק הזמני לבעיה כללית,

נגיד גם שהוא מנשק אותי כמו שלא נישקו אותי אי פעם

וממלא אותי ומרוקן בו זמנית, כי זה מה שהוא

תמיד עושה לי.

וזה קצת כמו ימי הספסלים עם פיטר,

כשכל התמונות והצלילים פתאום מתרגמים לי למילים

שאיכשהו מסתדרות מעצמן באיזה סדר כמעט יפה

משהו שיוכלו לקרוא ולומר,

"חתיכת כשרון"

כי זה אולי לא איזה משהו שלם,

אבל גם שברים זה משהו.

אבל קשה להציף כלי שיש בו

סדקים.

(גם לובלו לא עוזר לסדקים שיש על השפתיים שלי.

אני צריכה לחכות שפשוט תבוא ותחזיר להן את הלחות.)