כוכבים ופרברים

מדלת הכניסה לחדרי יש שובל של כמה סימני דרך.

נעלי עקב שחורות שקצת בלויות בחוטם,

אודם ורוד להחריד שכמעט וגמור,

תמונה עם פס קפל באמצע שלה ושלו מתנשקים מעל

שש-עשרה נרות.

מולי רונגוולד מסמלת איזה סוג של סוף עבורי,

גם אם לא גדלתי בשנות השמונים אני עדיין קצת

חולמת שהוא יבוא ו

יציע לי לצאת.

(שתקתי, סביון תהתה מי בלע לי את הלשון.

התשובה היא אף אחד.)

לפעמים אני צריכה להזכיר לעצמי.

(יהיה כאן פוסט על האבאל'ה, פשוט עוד לא יצא לי לכתוב.)

הכי פשוט היה פשוט

לתת לו לנשק אותי

ואני לא מצליחה להפסיק להתחרט על ש

לא נתתי לזה פשוט לקרות.