כוכבים ופרברים

עכשיו אני על הרכבת עם אוזניות באוזניים,

אחרי אחד הלילות הארוכים

ואני רואה את העיר מתרחקת ממני, כמו שקורה בכל פעם

ואני משחררת אותה.

הנחתי את הראש על הכתף של נטע והוא המשיך לברבר

ושי המשיך לשתוק

וגור המשיך לחשוב שהוא כל כך יודע לשחק את המשחק

כשהוא חייך אליי רציתי קצת לחבק אותו וקצת לתת לו איגרוף

ולוטוס, נו, היא הייתה מקסימה.

הסנדלים התנ"כיות קצת לחצו לי על הרגליים (קצת כמו המושב)

והקול של ת'ום יורק הידהד לי בראש (אבל זה פשוט ככה לאחרונה)

ועכשיו!

לעבודה.

ווהו.............