כוכבים ופרברים

דמיינו את הפסנתר שמנגן עכשיו לרקע המחשבות שלי, ומעין צילום סטייל פייט קלאב

אל תוך מועדון מאובק מלא באמנים ומעריצות ודמיינו אותי

נשאבת למציאות חדשה ומרגישה

לגמרי בבית

(כשהוד שאל לשמי

פתאום חשבתי ש

אולי זאת לא אני.)

והבה לא נשכח שזה מה שכתבתי לעצמי לפני שנה הרי

זה היה התכנון תמיד והנה אני

חווה על בשרי את מה שתמיד חלמתי לחוות

קופצת בשמלות קצרות ומחייכת ומחבקת ומתנדבת ולומדת

נחנקת מצחוק

(ומפעם לפעם גם יושבת ומייבבת על ה-ספסל שבפינסקר. איפה החברות הכי טובות שלי איפה

אני צריכה שיחוו איתי. לפעמים אני מרגישה שאני צריכה הפסקה רק כדי להיות עצובה לרגע

ושלא ישאלו למה או איך. שרק יתנו לי להיות עצובה ולבכות ולשמוע מוזיקה שקטה ולשחרר)

אבל באופן כללי זאת תקופה טובה שהיא התחלה לשנה טובה

שבסופה נשב שוב השלשה ונריץ חוויות ונשאר חברות לנצח

אני אקח אותן להופעות טובות ואכניס אותן מאחורי הקלעים

ובינתיים נצא להופעות ונקפא במרפסת ונשתה מפעם לפעם

נקפוץ לים בלילה ונרעוד ונשקר לשומרים בכניסות לפאבים עד אינסוף.

עד אינסוף.

-

"עוד לא תקעו בשופר!"

-בעין ורד כבר תקעו

"יופי באמת שבעין ורד כבר תקעו!"

-FUCK OFF YOU OLD GOAT.

(אמא שלי אדירה.)

חוף טרומפלדור (החוף שלנו:)