הבוקר קמתי עם כאב גרון נורא וכאב ראש נורא עוד יותר. הייתי אמורה לשיר באזכרה של בן ציון, אבל אני לא חושבת שאני אהיה מסוגלת. המדחום שלנו התקלקל אז השתמשתי באחד ישן כזה, לא דיגיטלי, כזה שצריך להשאיר בפה ממש מלא זמן
הסתכלתי על הפוסט שכתבתי אתמול וזה תמיד קצת ככה אחרי שכותבים פוסט כשאתה פועל מרגש טהור שגועש בך
כמו להתעורר אחרי ערב שיכור
אמרת את הדברים בלהט אמיתי של רגש נקי ביותר
אבל זה עדיין קצת מביך
ואתה עדיין מגרד בעורף ואומר
"כן, אני.. כלומר.. אני לא.. לא לחלוטין מרגיש ככה.. עד הסוף. או משהו."
אחרי שחזרתי מכפר סבא הבוקר ישבתי לראות פאמילי גאי עם טל אבל זה היה פרק ממש משביז ולא מצחיק
סטואי ובריאן היו כלואים בתוך חדר. כל הפרק.
אחרי זה ראיתי ארבע פקרים של "אלו הם חיי" ונזכרתי למה אני כל כך אוהבת את הסדרה הזאת
ולהרגיש
ולהתלבש מוזר
ולדבר מוזר
הסדרה הזאת מזכירה לי שאני אוהבת לחיות
רק חבל שאני לא יפה כמו אנג'לה צ'ייס. אבלבסדר
יש לי שפתיים לחייך ולצחוק ולדבר ולבכות כשצריך
ואולי גם לנשק מפעם לפעם
אבל לעכשיו לא כי יש לי חום ואני לא רוצה להדביק מישהו
חס וחלילה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
