כוכבים ופרברים

בגלל זה זה מוזר להתעורר בוקר אחד ולדעת שמעכשיו יש שינוי כל כך עצום, וכל הדרך שאתה חי ומדבר ואוכל תשתנה בבת אחת. במכינה לא ידעתי כל כך איך יראו החיים והצלחתי לשלב והכל השתנה באיטיות, וככה, בוקר אחר, מכריחים אותי לעלות על ירוק זית, ולהגיד רק "כן המפקדת" או "לא המפקדת" או "הקשב המפדקת". ואיך בבת אחת נכנסות לחיים שלי כל כך הרבה נשים חדשות שאני אכיר בדרך אחרת ממה שהכרתי עד עכשיו.

אני חושבת שהדרך היחידה להכנס לזה זה באמוק מטורף. סביון אומרת 

"תפתחי משבצת בחיים שלך ותכניסי לתוכה את הטירונות. וכל הקשיים וכל המילים הקשות שתשמעי יפלו לתוך המשבצת הזאת בחיים שלך וברגע שתסיימי עם זה אז תוכלי לעבור הלאה ולעולם לא לחשוב על זה. פשוט תדעי תמיד שהכל משחק ואל תרשי לעצמך ליפול לבכי בטירונות. לרחמים עצמיים. אם תשרדי את זה תדעי שהקורס יהיה מקום שתוכלי פשוט לעוף עליו."

ואלונה אמרה, "את תשרדי את הטירונות בכיף, באמת, הדבר היחיד שיכול לשבור אותך זה את עצמך, לפי דעתי, כי אני מכירה אותך ויודעת שיש לך נטייה להשביז את עצמך סתם כי את מרגישה את הצורך להיות עצובה מפעם לפעם. קחי אתזה כשלושה שבועות פשוט לא לחשוב על כלום ויהיה בסדר. אני בטוחה."

והדג אמר, "גם אני מתחיל את הטירונות מחר [שוב]. אז בסדר, נעבור את בזה."

ונגיד יובל איחלה לי בהצלחה שזה סופר חשוב לי

ומחר מתחילה הטירונות, סביון אומרת שזאת טירונות יותר קשה ממה שרוב החברות שלי יעברו (חוץ מריטה ושמיל וזה, כמובן). ושזה כדי לעודד חדות. ושזה אחד התפקידים הכי טובים לבנות. ובכלל לא הבנתי. אבל אני שמחה. זה מאתגר וזה טוב ואני חייבת כל הזמן לאתגר את עצמי כדי לא להתנוון ויהיה בסדר.

אגב,

אני מקימה להקה בשם The Folk Singers. מישהו רוצה להיות?

חה