כוכבים ופרברים

פתאום נורא התחשק לי ללבוש שמלה. התחשק לי ללבוש שמלה ולהתאפר ממש ולרקוד בחתונה של יעלי, שמתחתנת עם החבר שלה אלירן, ואני מאד אוהבת את שניהם. 

חשבתי על כל הדברים שיכולתי לעשות עכשיו. כל הדברים שבא לי. איך בא לי

לשכב במיטה יום שלם ולהקשיב למוסיקה. לקרוא בויקיפדיה עד שהמחשב שלי נתקע מכמות הלשוניות הפתוחות בגוגל קרום. מתחשק לי לראות סרט אחרי סרט אחרי סרט ביס שלוש. מתחשק לי לכתוב עד שהאצבעות שלי ידממו והורידים האמנותיים שלי יתנקו מבפנים. מתחשק לי לנגן ולהקליט עד שאני אהיה כל כך צרודה שלא אוכל לבקש מנת פלאפל. מתחשק לי לטבוע בדיסקים של "צליל", ושעומר יעבור איתי אחד אחד על הדיסקים בקופסא הסודית שהם מחביאים בארון מאחורי הדלפק שהם הראו לי בגלל שאני נחשבת פחות או יותר עובדת. בכלל, מתחשק לי לעבוד שם. בא לי לשתות מים מהבקבוקים במקרר שלי. בא לי להריח טוב. להרגיש נקייה. לא להתגרד. שלא יהיו לי שלפוחיות\פריחות\פצעים\חצ'קונים\שפשפות. בא לי שיעריכו אותי על כל הדברים שאני. על הכשרון היוצא מן הכלל להיות חברה טובה. על היכולת להיות מצחיקה. המעלה של לשמור על חיוביות ולעודד אנשים. על ההצלחה המרקיעת שחקים לשמור על קשרים כנגד כל הסיכויים. על הזכרון המרשים לפרטים קטנים ושמות ושירים. על הידע במוסיקה. על האפשרות למצוא תוכן בהכל ולגרום לדברים להיראות מעניינים.

אבל בעיקר רציתי ללבוש שמלה

ואפילו את זה לא יכולתי כי אני בצבא עכשיו