ובאמת נראתי טוב
כמו אלפי הצלחות
כמו גזרי עיתונים שמסודרים ברצף הנכון כדי ליצור קטע ש
מעלה באנשים את החרטות שלהם
במובן הטוב של הדבר
והעיניים שלי
שהיו בגוון הנכון של ירוק
והשיער שלי
שהיה הגוון הנכון של אדמדם
והקול שלי
שצילצל נכון על הצוואר
הכל היה במקום.
בהתחלה זה לא עלה לי לראש
ואז זה עלה בבת אחת
הרגליים שלי הוצתו בלהבות
זזתי בכפול שתיים
הכל היה הכל
הצלילים הזדחלו לי בכל הגוף כמו נמלים
זה גירד אבל לא גירדתי
שלא תשאר צלקת
ואז הלכתי לשירותים וכשחזרתי
לא מצאתי אף אחד
ואז היה לי התקף חרדה
אחד קטן הפעם
זה קצת כמו שמישהו לוחץ לך חזק חזק על החזה
ואתה מצליח להכניס אוויר לגוף אבל זה פשוט לא מגיע לריאות
הכל שטחי מדי
ולא מצאתי אף אחד וכולם היו זרים והיה עשן בכל מקום
וזה יכל להגמר רע אבל
בדיוק כשעמדתי לבכות כי לא ידעתי מה לעשות
הוא נצמד אליי מאחור
לא באופן מפחיד
באופן חם
הוא חיבק אותי ואמר,
"מה את חושבת שאת עושה?"
ובבת אחת הגוף שלי זיהה אותו וזה היה בסדר, כי חיבוקים תמיד מעבירים לי את הדבר הזה
כי זה כמו מסגרת
כמו ללמוד מגוף אחר איך להתנהל.
וזה היה מוזר כי כשאתה חולם על מישהו זה כמו ליצור עליו זכרון חדש
אז כשהוא חיבק אותי חשבתי על זה שחלמתי עליו כמה ימים לפני כן
וחשבתי שזה כל כך טוב שהוא חיבק אותי
ושאני אמצא את החברות שלי עוד מעט.
ושכבר אין ממה לפחד
שאני יפה וחמודה ומוצלחת,
ומי שלא מוצא בי הוא אידיוט אמיתי
זה מדהים מה חיבוק יכול לעשות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
