מקשיבה לסופיאן סטיבנס ומנסה לא לחשוב על ניל כי ככל שאשמע יותר ככה אנקז את הפנים שלו מהכל.
בחודש דצמבר תהיה לי שוב את הסנסציה של ידיים קרות מכדי להקליד. יירד גשם ואחרי הצהריים יהיה כל כך חשוך שזה יהיה לא הגיוני. אצטרך להסתובב עם נעלי הבית שקניתי בפולין בכיתה י"ב. באחת הנסיעות לבה"ד בדצמבר אני אשמע אלבום של אנרדו בירד שעדיין לא התעמקתי בו מספיק וכנראה שאני ממש אתאהב בו ואכנס לעוד תקופה שלו.
בדצמבר טל יחזור הביתה, קצת רזה (אך מה זה חשוב) ויגיד שגם אני רזיתי, למרות שעליתי עכשיו קילו. אבל זה יהיה אחרי, כלומר אחרי יום ההולדת העשרים שלי ואחרי שאני אסגור שבת בירושלים (ואבקש אישור שיבקרו אותי, אישור שלא אקבל).
בהשלמה אני אסתדר עם המפקדת שלי אבל אני פחות אתפוס ממנה מאשר אלעד, כי הוא אקט שקשה לבוא אחריו. וקצת לפני יום ההולדת שלי יכריזו על השיבוצים ואני באמת אקבל את השיבוץ שאני רוצה, ואסע בתרגיל סוף לבה"ד חיל הים שלא יראה בכללבכלל כמו שאני חושבת, ולמעשה יהיה ענק ועצום והרבה יותר בנוי משחשבתי. ויהיה נורא קר ומלא ברוח כי זה חיפה.
אה, וגם בחודש דצמבר תהיה לי אהבה. הוא לא יהיה בחור כותב אלא בחור מצחיק ואינטיליגנט, כנראה שקצין. יכול להיות שניפגש ברכבת, אבל זה לא משנה. הוא יגור לא רחוק, אולי קצת צפונה, אולי בירושלים, מבית מסורתי טוב כזה, קרוב לאחים שלו. זה יתחיל כמו שזה בדרך כלל מתחיל, אני אחשוד שאולי הוא רוצה מעבר אבל אשכנע את עצמי שהוא סתם רוצה להיות ידיד שלי ושאני מאכילה את עצמי סרטים לשווא. כשניפגש זה יהיה דיי ברור אבל הוא עדיין לא יגיד משהו טפשי כמו, "יצאתי מקשר אז נצטרך לקחת את זה ממש לאט" אלא בסוף הערב פשוט נשב אחד ליד השני וזה יקרה.
ואחר כך הוא ישלח לי הודעה חמודה כזאת ואני לא אצטרך להיות בחרדות כל השבת שאולי הוא יחזור בו.
וזה לא יהיה רק כי הוא יתנהל אחרת ויהיה קצת יותר רגיש אליי, וקצת פחות נחרד ממחוייבות, אלא גם כי אני יודעת עכשיו איך צריך לדבר ומה לעשות עם הידיים ואני יודעת להקרין את כל הקסם שעומד לי מאחורי העיניים.
אני מוצלחת והבחור הזה שיבוא לי בדצמבר הוא ממש בר מזל.
הוא פשוט עוד לא יודע את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
