כוכבים ופרברים

יש לי כל כך הרבה להגיד לך ורציתי לסיים עם כל המילים עד שיגיע 2012 כדי שאני אוכל להכנס לכאן ולהפסיק לראות אותך בכל מקום אבל זה לא עובד וכנראה שזה גם ככה לא עובד בצורה הזאת. אני יודעת שלוקח זמן עד שמישהו נוזל מהתודעה שלך לחלוטין אבל זה כזה מעייף שיש שיר של בק ברדיו ואי אפשר להתקשר אליך, ושאני מסתכלת על השמיים ורוצה לזהות כוכב ושהמוח שלי מלא במידע אספברגרי על כוכב צדק ואין לי למי לייחס את זה ויש לי כל כך הרבה מה לומר לך.

נגיד שביום השני של ההגנש ניתקתי לך בטלפון ואז התנצלתי ואמרתי שאני קצת מאבדת את זה ואמרת שאתה שמח שאני מתנצלת כי זה העיק עליך, וחשבתי, "ככה זה כשיש באמפרים בדרך" כי אף פעם לא זכיתי להגיע לשלב הזה בכלל. ואז אמרתי שזה בעיקר שאני

מתגעגעת לריח שלך.

אמרת שחשבת על זה באותו יום, שהדבר היחיד שנשאר לך ממני זה התחושה של הלחיים שלי מהרכבת אבל

כשחזרתי הביתה מיהרתי להריח את הכרית שלי והנה הוא היה, כמובטח לי

הריח שלך. שהוא שילוב של זעה עדינה וסבון, וממש יכול להיות שאילו הוא היה על מישהו אחר לא הייתי סובלת אותו אבל הוא כזה אתה שלא הפסקתי לחפש אותו בכל השבועיים שלא התראינו. ומאז שחר, ישנתי במיטה כל לילה מאז שנפרדת ממני ולכרית שלי כבר אין את הריח שלך, ואפילו כבר אין את המשקעים האלה במזרון כי ישנת פה לא מספיק פעמים כדי להשאיר סימן על החדר שלי.

הורדתי מהמיטה את הצעיף נצנצים הזה שזרקת עליי בחצות של יום ההולדת שלי כי זה היה כואב מכדי להסתכל.

רוב היום אני ממש בסדר כי אני במסגרת שונה לחלוטין ויש מיליון הסחות דעת

וזה לא שאני יושבת על המיטה שלי בחדר בבה"ד איפה שנשענתי על הקיר ואמרת לי דברים מקסימים כשעוד רצית להתכתב כל היום ולא חשבת על היעדר הקסם או מה שזה לא היה שבגללו לא הייתי מספיק טובה בשבילך. 

ראיתי קצת טלויזיה עכשיו וזה שוב סתם לי את המוח. אני מניחה שזה לטובה, אסקפיזם וכו'. שחר נשר אומר שאני הכי בריאה שיש וממש בפרופורציות והוא כנראה צודק אבל אני גם קצת רוצה לחזור לסופ"ש, להישאר במיטה ולא להפסיק לבכות ולהמשיך להרגיש את היעדרך בין הסדינים שלי ובתוך המחשבות שלי. זה קצת כמו להמנע מעוגות ואני כל הזמן רק חושבת על עוגות ויודעת שאני לא אמורה להתקשר אליך, אבל גם קצת מרגישה כאילו אני באמת יכולה להתקשר אליך ושזה יהיה ממש הגיוני, ושבטח גם נוכל להיות ידידים ואז אני נזכרת בטעות שעשיתי עם ניל שזה היה

יומיים אחרי הפרידה התקשרתי ואמרתי שאני לא יכולה לא לדבר איתו ואז דיממתי דמעות על זה שהוא כבר לא מתקשר אליי כל ערב

ועכשיו כשאני חושבת על זה אז לחשוב על זה שלא תתקשר כל יום אבל כן תתקשר מדי פעם, אולי זה יכאב מדי

ולחשוב עליך בתוך הזרועות של מישהי אחרת, ומתלהב ממישהי אחרת, ואומר לה דברים דומים או משמיע לה שירים של בק וחושב על הסאונדטראק שיתנגן ברקע של הנשיקה הראשונה וזה כל כך מעייף לחשוב כמה התמודדות עוד יש לפניי וכמה עוד פעם אני צריכה לחכות שהפצעים שלי יגלידו 

ושחר אני לא יודעת מי יכול להיות יותר טוב בשבילי ממך כי אתה מכיר אותי כל כך טוב 

כמו כף היד שלך

ואני יודעת שבגלל זה זה משעמם, אני יודעת שבגלל זה אתה לא רוצה להיות איתי 

ובגלל זה השפלת מבט והסתכלת על הרצפה ובגלל זה

כשעמדתי מחוץ לאוטו שלך ועוד היית בתוכו היססת. ידעת שאני עומדת שם ובכל זאת נתת לי להתקרב ולהתקרב עד שמצאת אומץ לצאת מהאוטו ולהגיד לי שאני משעממת אותך אחרי כל הפעמים שאמרת שאני כזאת יוצאת דופן ומעניינת וש

לא היה לך כזה חיבור עם בחורה אף פעם אבל

לא מספיק כדי שנגיע לבאמפרים.

אמרנו עד מרץ, זוכר? אמרת, אני אהיה זה שיוכיח לך שלא כולם הולכים 

אני יודעת שבאמת רצית אבל

אני רציתי שנריב באמת ואז נגיד "אוו הריב הראשון שלנו" ושנגיע ל17 בכל חודש ונרים איזה כוסית

שב17 במרץ אני אגרד את העורף על מה לכתוב לך

ככה תכננו.

הנה אני עכשיו בין הסדינים שלי ואני מתפוצצת ממילים להגיד לך, יש לי כל כך הרבה

לפעמים אני חושבת שאולי אני אתקשר אליך ואנתק רק כדי לשמוע שוב את ה"הלו" שלך

אבל הוא לא אותו הדבר כשהוא לא אליי.