כוכבים ופרברים

ניסיתי לאמוד בתווים את 

המקצב שפעם ניגנו.

אני קוראת דליה רביקוביץ'

אני קוראת יהודה עמיחי

שיתרגמו לי בבקשה למילים

את כל העצבות הזאת.

אף אחד לא אמר שזה יהיה קל

ובכל זאת קיוויתי.

קראתי איפשהו שהשמש יכולה להתפוצץ ולא נדע את זה

במשך שמונה דקות.

שמונה הדקות שלי היו רגעי החסד.

בהתחלה חשבתי שאתה צוחק ואז

אחר כך לא הרגשתי שום דבר.

אמרתי, "אם זה ימשיך ככה אז זה לא כזה נורא"

אבל אז זה הגיע כמו מכה בגרון.

אי אפשר אפילו לכתוב יפה.

עברו שלושה חודשים והספקתי לשכוח את הדברים הקטנים.

חשבתי שאני מנקזת אותך קצת כדי לפנות מקום לגל

אבל בוא נודה באמת.

האמת היא ש

הוא לא היה מפלס את דרכו בסדקים הקטנים שיצרת

גזרי נייר בצורת חוש ההומור שלך

ומצבי הרוח המשונים שלך

והאופן שבו אתה כותב בשפה של הספר האחרון שקראת.

מחר אני יוצאת להגנ"ש

לנשום אוויר קר בדיוק כמו כש

יכולתי להתקשר אלייך והיית עונה.