לפני שנה פחות שלושה ימים צעדתי בברכיים רועדות ברחובות ירושלים
לא האמנתי שזכיתי בפרס.
הוא היה יפה תואר ואינטלגנט, קצין עם טעם מוסיקלי מעולה שממש התלהב ממני בחזרה.
אחרי שניל נישק אותי חשבתי ש
לעולם לא אוכל להתפשר שוב על בנים בינוניים במועדונים שמעלים אבק אבל
מאז שניל נישק אותי עברה שנה פחות שלושה ימים.
לבשתי שמלה פרחונית וחוסר בטחון עצמי שיאה לפרחי קיר שמעולם לא נישקו אותם והתכוונו לזה.
חודש אחר כך הוא כבר גימגם איזה תירוץ מהוסס של מישהו
שנורא נורא חרד מלאהוב
ומלהיות נאהב.
וכל הזמן הזה אחר כך
אני מסתכלת עליו ואנחנו מנגנים ביחד
אני חושבת שמה שיפה זה שבאמת למדנו לאהוב זה את זה
בצורה שמתאימה ממש לי ולו
שהיא לא כמו זוגות בסרטים הוליוודים,
ולא כמו שבני-זוג לשעבר אמורים להיות.
אבל לא יודעת, תגיות מעולם לא באמת התאימו לסגנון שלנו.