כוכבים ופרברים

אנדרו ברד תיאר לפניי

שהצליל הוא כמו גל

גל באוקיינוס

והירח מנגן באוקיינוס כמו כינור

מושך ודוחף מחוף לחוף

הסימפוניה הטובה ביותר 

שמעולם לא שמעת.

ניבאתי לעצמי אהבה בדצמבר וככה באמת הדברים תמיד מתנקזים.

פגשתי אותו ב29 לנובמבר ויש לזה גוון מעניין

ורציני

ובוגר.

וכשאני חושבת על זה אז אני מרגישה בוגרת וגם

קצת חרדה.

ואני מתלבטת אם לפגוש את החברים שלו כמו שהוא רוצה

וכמה רחוק וכמה מהר

ואם להגיד לו ש

אני שבירה מאד. כלומר, אני תמיד מתגברת בסוף והכל

אבל עד אז זה כואב, וזה קשה, ואין לי כוח שיכאב שוב בזמן הקרוב.

אז שאם הוא מהאלה שמתלהבים ממש ונרגעים,

אז בוא נעצור ת זה עכשיו.

אבל בינתיים אנחנו מדברים

והוא מסתכל עליי ככה, ומאלץ אותי ליישר אליו מבט, ואני

משתדלת שלא להסמיק למוות.

נראה שיהיה בסדר.

חוץ מזה, אני בת 21 ואולי זה הזמן כבר