כוכבים ופרברים

כאילו אינני- דליה רביקוביץ'

אל תעשה לי את זה,

אני לא גרועה עד כדי כך

שתמחק אותי

כאילו אינני.

היו בינינו דברים מהירים ויפים,

והיו בינינו

הבהובים,

כמו שני פנסי אוניות שהאירו זה על זה,

לא באותו לילה

ולא באותו ים.

וכל מה שקלקלנו 

הוא מנהג בשר ודם,

ואני ספינה

ואתה ספינה

אולי מבוצרת יותר,

איך אתה ואני

הולכים בים

שאינו שקט.

אל תמחק אותי ואל תעלים

ואל תעשה 

כאילו אינני

כי מה שבא אלי ממך

הוא מה שיבוא לך ממני,

ואני עצמי נדמית עלי

לעתים קרובות 

כאילו אינני.

אני לא כועסת, רק קצת תמוהה ואני בכלל בכלל לא מבינה מה הולך אצלך.

בעיקר אני רוצה ששי כבר יחזור הביתה כדי שאני אתאהב בו. 

אבל גם לו הייתה חברה במשך נצח וחצי לפניי

וגם היא הרבה יותר יפה ממני

ולפעמים זה נדמה שאף אחד לא יתאהב בי לעולם.

נ.ב מפי חנוך לוין:

"מה יש בך? לכאורה אין כלום, ואולי באמת אין כלום: חיוך ביישן, אף נאה, עיניים עגלגלות. מה מעלה אותי בלהבות? האם יש בך איזו נקודה ששם טמון הסוד? אולי נקודת החן הקטנה מעל השפה? אולי האליה הדקה, הכמעט שקופה, של האוזן? או אולי הצירוף של הכל, המיוחד לך? מה אכפת לי. רטט של חולשה עובר בי. מה אכפת לי אם אינך אדם, אם אתה רק האוויר הריק ההכרחי להתפשטות האש."