זה בהחלט לא מרקיע שחקים. לא מסיפורי האהבה הבלתי נשכחים, אני ואתה זה קצת יותר קומדיה רומנטית
ואני לא רוצה לכתוב אני ואתה
כי אני לא מאוהבת בך
וגם אם הייתי מתאהבת בך, זה ממש לא היה הזמן
כשאתה רחוק כל כך
ולקראת טיסה
ולפני לימודים
ומאוהב באיזו מישהי שאתה מתעקש ללא סוף שהיא לא סתמית בכלל
אבל אתה יודע עדיין שנשנא זו את זו. אני מתעייפת.
אתה מדבר ומדבר עליה
גם אני מדברת על חיוכים יפים שמופנים אליי.
אתה אוהב אותי גם כשאני שמנה
ועצובה
אתה מחייך נוכח הדמעות שלי כי אתה שמח להיות הנמען.
ואני אוהבת כשאתה כאן.
מה את עושה היום חוץ מלהקדיש לי שירים עצובים בפייסבוק?
כנראה שאראה סרט עם הבנות, בינתיים מקשיבה לשירים עצובים.
אני חושב שהחיים שלנו הם כמו קומדיה רומנטית.
ההומור גרוע וקטעי הקישור קלישאטיים אבל בסוף מוצאים אהבה.
ובסוף נתחתן אז זה גם קומדיה רומנטית.
מתישהו תבין שהשאר סתם ואף אחת לא טובה כמוני.
בינתיים אני אקרא מלא ספרים בבית ואצא עם שורה של בנים פחות מוצלחים ממך.
לא יכול להיות סיכום יותר נכון מזה, מיצי.
בשלב מסוים אני אפסיק לתהות אם זה גשם שמטפטף עליי ממרום אפים מפוסלים
ואהיה שלך, לנצח.
אתה כבר.
אבל אני עדיין לא מספיק חכם כדי להבין את זה.
יכולתי לבדות את השיחה הזאת אבל בתכלס אנחנו כל כך טובים שזאת שיחה אמיתית שלנו.