כוכבים ופרברים

אמרת שעושה לך את זה בנות שיכולות למצוא את היופי בכל דבר. אני חושבת שזה הולך יד ביד עם היכולת שלי להתאהב בהכל. ניחנתי בזה. אני מתאהבת עמוק, וחזק, ומהר בכל עולה על רוחי. וגם אתה קצת ככה בשבילי.

אני מגמגמת ג'יבריש ומאכילה את עצמי שלא הרגשתי ככה מאז יולי 2012 כשראיתי את אורן אז בקולנוע. יש לו איכויות שאין לך, שזה היעדר היומרה וההתאהבות הזאת בטבע, אבל יש לך איכויות שאין לו, לדוגמה היכולת לראות את הטוב בכל דבר. אתה גם נראה אדם בריא יותר, ואתה נותן מעצמך, ולכן אני מתרצת לעצמי שאתה סוג של שדרוג.

לא משנה.

הבוקר הספקתי לשמוע את כל האלבום של אלט ג'יי בנסיעה, אבל לא בגרסא שצרבת לי כי לא סינכרנתי את האייפוד פעם שעברה שהייתי בבית.

בזמן שהתנגנו הדיסטורשנים של פיצפלז'ר עלתה לי פתאום תמונה של מיתר שנקרע כמו עור מתוח, וזורם דרך המיתר הזה דם וחמצן והכל מתנקז. אני אוהבת את זה. זה גרם לי לחשוב בכלל על כמה מוסיקה היא פיזית עבורי. כמה בכלל, כל התחושות. מיד נזרקתי לינואר דצמבר 11', קר בחוץ ואני בשמלת קיץ ושחר נפרד ממני. נהוג להגיד ש"הקרקע נשמטת". אולי זה היה קצת ככה, בעיקר לא הצלחתי לעמוד. נפלתי על הברכיים בגינה וענבר יצאה לראות מה קרה לי, לפני שנייה הייתי מאושרת.

אבל התחושה הייתה כאילו נדחפה לי יד בין הצלעות ומשכה שם משהו החוצה. אולי לא את הלב, אולי איזה איבר חשוב אחר. בכל אופן, משהו נלקח ממני בברוטאליות ובאלימות. ככה זה הרגיש. אני מרגישה זה את שוב רק מלחשוב על זה למרות שכבר התגברתי על שחר מזמן.

וגם איתך קצת ככה, או שאולי אני סתם רעבה.

מאז שנכנסתי לדירה אני עושה הכל כדי להרגיש בה בבית, אבל בתכלס אני באה לכאן, רואה טלויזיה וישנה. חלמתי שאשב לכתוב את הרומן שלי סוף סוף אבל אני מגיעה ורוצה לבכות או לצחוק. נגיד הערב, אחרי השבוע הנורא הזה, לא ידעתי אם אני רוצה לשבת ולראות "מראה שחורה" ולבכות מלא או ללכת לראות ערב קומיקאים. בסוף מגיעים בנים מהמכינה אז כנראה שאצחק. זו מן תקופה כזאת.

אתה גם משרה עליי אווירה כזו. הייתה לנו שיחה מפוארת וקודרת. 

הרשנו זה לזו גישה מלאה למוחות לערב אחד.

היום חלפנו זה על פני זה כמו שני זרים שמכירים זה את זה היטב. 

אתה צוחק ואומר שזה מעניין שאני מופתעת מלגלות דברים עליך, וזה משונה מפני שאנחנו לא מכירים. הכל אמור להפתיע אותי. אבל אתה פשוט מאד שונה ממה שאתה מקרין. אני מאד מה שאני מקרינה. אני כל כך קצינה צעירה ומלאת מוטיבציה, וגם כל כך מתרגשת מהכל ובוכה מהכל. ישר רואים לי דרך הצלעות. 

ככה הגעתי ללחשוב על שחר הבוקר. שבתכלס ממש הייתי מאוהבת בו, וראיתי אותו מתייפה, ואני יכולה לזהות עליך גם שתתייפה לנגד עיניי אם נתאהב. ואז אמרתי לעצמי, אבל אוי לא. מה אם הוא ילך. אין לי כוח לכאב הזה שוב. אני אוהבת להתהדר בעובדה שאין לי בעיה להחשף אבל למען האמת אני רועדת כמו ילדה נוכח המחשבה על עוד פעם לשבת על המדרכה במושב ולהרגיש שקרעו מתוכי את כל האיברים הפנימיים.

אבל יש לך את כל הפוטנציאל להיות האדם הבא שימלא לי את הריאות, וזה למרות כל הדברים שהם לא לטובתנו בסיפור הזה.

יש בך ניצוץ כזה, ואתה יודע איך להגיע אליי.

אז אני ממש מקווה שיהיה בסדר.