כוכבים ופרברים

תגיד לי שאתה שלי כדי לשבור את הקרח.

השיר הזה מוציא לי את המיץ. קרה לך פעם? ששיר שבר לך את הלב שוב ושוב

ובכל זאת לא הצלחת להפסיק לשמוע אותו, כמו איזה תאונת דרכים מרובת פצועים

שממש לא רצית להסתכל עליה

ועדיין האטת את הרכב

והדם ניקז על הכביש

והרגשת את הצמרמורת המזעזעת הזאת.

ועדיין לא הצלחת להפסיק.

מצאתי קטע שכתבתי ב19 למרץ, שזה שבוע לפני שיצאנו בפעם הראשונה

וזה מעניין כי אמרתי לאמא שלי שאני מאמינה שבוחרים בנאדם  ואז לומדים להתאהב בו

ומסתבר שבחרתי בך עוד הרבה לפני שהכרתי אותך באמת

אני לא יודעת אם זה מוזיל את התחושות האלה או מעצים אותן.

הלוואי שלא כל הרגשות שלי היו כל כך פיזיים.

הלוואי שיכולתי לגעת בך בכל פעם שאני רואה אותך. אני לא רוצה להתרגל רק לקצות האצבעות שלך ולשפתיים שלך על המצח שלי.

-

בתקופה האחרונה אני צועדת על ביצים ונוצות ברחבי תל אביב. כל חיי רק רציתי להרגיש פופולרית וחופשייה ולמעןהסדרהטובוכלהכנות

אז אני באמת ממש פופולרית לאחרונה ואפילו יובל שהוא הבחור הכי מגניב כרגע שאני מכירה, אז אפילו הוא שואל אותי 

איזה מוסיקה לשמוע ומה אני עושה בערב 

וכל ערב אני מורידה את המדים ומלבישה את החיוך ושמה לי מוסיקה ומסתובבת בדירה בתחתונים 

וקוראת שירה

והולכת להופעות

ומחכה.

אני לא יודעת מה אמור לבוא.

כל החלומות והשאיפות שלי מתמוססות בתוך חלל הפה בכל פעם שאני נשאלת על התוכניות שלי או על מה יקרה מחר. פתאום כבר לא כזה אכפת לי, אני מסוג הבנות שממש נהנות מבטלה מוחלטת גם אם הן נכנסות ממנה לדיכאון כלשהו. אני אוהבת לכתוב ולהתשפך על הקשרים הכי דקים בעולם ולמתוח נמשים במקומות שלא צריך. אני אוהבת את הצריבה האיטית של השמש ואת הניצוץ הזה בעיניים של בנים יוצרים.

וככה זה שאני מנסה כל הזמן לכתוב על דברים אחרים, כי ביומיום מלא דברים מעניינים אותי אבל בבלוג כולם רואים שאני כותבת רק

כך וכך על המשורר

והמשורר כך וכך

ובעצם אני עולם ומלואו, שתדעו לכם.

הבעיה היא שהמשורר הזה.

הוא יפהומכוער בדיוק באיזון הנכון.

זה כמעט כואב להסתכל.

(נוט טו סלף: להגביל את עצמי בכמה פעמים מותר להקשיב לשיר החדש הזה של אינטרפול.)