אני אוהבת את הלסת שלך. היא כל כך מעוצבת ואני
אוהבת את החיוך הרחב הזה שלך
ואת הרכות של היידים שלך כשהן מלטפות את שלי
אני אוהבת את העיניים שלך שבדרך כלל הן חומות ולפעמים עם התאורה של הסלון בכפר סבא
אז הן הכי ירוקות בעולם.
ואת זה שאנחנו נהנים מדברים בצורה כזאת אחרת,
ושאתה משקיע בארוחות בוקר כי זה חשוב
ונוזף בי כשאני מדלגת על ארוחות.
ואני אוהבת לבלות איתך
ולראות איתך סרטים
ואני אוהבת להכיר את החברים שלך ולראות אותך מדבר איתם
ואת ההתרגשות שלך ממוזיקה קלאסית
ואת השיעמום מאקוסטיקה
ואת המגיע של הזיפים שלך.
אני אוהבת את האופן שאתה מסתכל עליי
ולא יכול להוריד ממני את הידיים,
וכשאני מסבירה לך שאני מפחדת שתלך כי "עכשיו זה כבר יכאב"
אז אתה אומר לי, "לשנינו", ופתאום אני מבינה שככה זה
סימטריה כלשהי.
וכשאין ספקות.
זה כל כך שונה ממה שאי פעם הרגשתי
ומפלצת האהבה נושפת מתחת למיטה
ואני מפחדת שייפלט לי
"אני אוהבת אותך"
לפני ששנינו נדע להכיל את האחריותה זאת.
אבל לפעמים כשאתה מביט בי ככה
אני קצת כבר
חוששת שאני
מרגישה את זה
כמו גדולים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
