זה כואב, את יודעת? אולי לך זה סתם עוד התקף עצבים על ההורים או על הבחור ההוא שמטריד אותך ללא סוף, אבל בשבילי זה כואב נורא לשמוע אותך אומרת שאין לך כוח אליי עכשיו, ואז, כמובן, ניתוק. אולי לך זה עניין של מה בכך, אבל את חברה הכי טובה שלי, ולשמוע אותך צועקת עליי, שוב ושוב, לא באמת עושה לי טוב.
זה כואב לי להזכר בזה שאת לא תמיד שם, וזה כואב לי לחשוב על מספר הרב של הפעמים שבהם קרה לך משהו ורצת להוציא את זה עליי או עליה. היא כמובן אומרת "כזאת היא" לגבייך, ושצריך להסתדר עם זה כי כך היית מאז ומתמיד. אבל אני לא אוהבת אותך ככה. אני לא אוהבת לשלם על זה שמישהו אחר עיצבן אותך, כי זה כואב לי.
ואני יודעת, מחר את תתקשרי אליי ונדבר שעה והכל יהיה בסדר, אבל זה תמיד יבנה בתוכי עד הפעם הבאה שבו תתפוצצי ותוציאי עליי את העצבים שלך. והעצבים שלי יוצאים לאט לאט בתור טיפות חרדה קטנות, שאין לי אפילו את עמוד השדרה לומר לך שאת מגזימה, וזורקת האשמות מבלי לדעת בכלל בכלל עובדות. ואני עייפה, ואני פגועה, אבל את עצבנית אז זה לגיטימי.
וזה כואב, את יודעת?
שקוףשקוףשקוף. אני כלכךכלכך חסרת עמוד שדרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
