המילים שלו חודרות מתחת לעור שלי, בעדינות רבה אני מרגישה את האצבעות שלו מגששות את צורת הגוף שלי. הקול שלו מהווה אור בשבילי שמראה לי את הדרך ומורה לי לאן לפנות, ומצידי שנמשיך ככה במשך שעות על גבי שעות, רק אני והוא עם אצבעות ומילים.
אף על פי שאני מרגישה את השפתיים החמות שלו מברכות את שלי ברכות מטרפת, אני אפאטית וקפואה מפחד- לא מאי חשק. וזה כמו שחרור לחץ מהחזה, כמו אלפי פרפרים קטנים שמשתחררים בכל הגוף שלי וכמו המילים שלך שנכנסו לי עמוק עמוק מתחת לעור. זה כמו מקהלה שלמה שבאה רק בשבילי ובשבילו, רק כדי לעשות לנו מוזיקת רקע שהיא בעצם כולה בתוך הראש שלי.
אני מתחילה להסתחרר ואני מרגישה כאילו אני רואה אותו בסרט, כאילו זה לא באמת קורה, והמילים שלו מסובבות אותי כמו על קרסולה שאני מנסה לא להיאבק בה אבל אני פשוט לא מצליחה לזרום איתה ולחכות שהיא תפיל אותי איפה שתרצה. אני מרגישה סוג של פריקית ספרותית- יפה ואפלה וסקסית. אני שואפת ישר לריאות את כל התקוות האלה ומוציאה את הרגשות שלי עם העשן. הסגרייה הזאת כמעט נגמרת, אבל אנחנו לא.
מגע שפתיים עדין לשנייה, ואני כבר שכחתי מי אני.
מי אתה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
