כוכבים ופרברים

בין אתמול לשלשום, לכמה ימים לפני- נעלמו לי הפרפרים ואיתם הרגשות כלפיך. והיום, כשישבתי לידך לא הרגשתי דבר. הירח חייך אליי, הכוכבים נצצו אבל לא היו זיקוקים ולא מסרים ובכלל בכלל לא חששתי מזה שאין לי מושג מה עושים. לשם שינוי לא הייתי מודעת לכל איבר בגוף שלי ושלך ולא חישבתי מילים ולא זרקתי מבטים. פשוט פשוט.

"זהו. וזהו. וזהו."

הבטת בי בהרמת גבה והנחתי שסופו של דבר תבין. היה לי חשוב לומר לי, כי אתה בנאדם אחלה וידיד נפלא ורציתי כל כך להיות ידידה ממש טובה שלך, שתאמר לי על דברים מצחיקים שקרו לך בזמן האוננות ושלא יהיה מתח מיני- שעוד חודש אני ארים אליך טלפון ונצחק ביחד על איך לעזאזל רציתי אותך אי פעם.

"אתה כבר לא מוציא לי את הבפנוך החוצה." -"רגע, אז זה אומר ששרפת לי את הסווטשרט?"

וזה אולי ישמע רע לומר אבל "אין לי ברירה אלא לרצות את האפשר".

(אני ממש מקווה שתהיה מאושר.) (ושגם אני.)