כוכבים ופרברים

ולא אכפת לי להודות בזה.

שהאמת היא שמעולם לא אהבתי אותך. לא כמו הירח, ובטח שלא כמו הכוכבים. תמיד הגיע לי הרבה יותר מילד קטן וקטנוני כמוך, ואני באמת מאחלת לך שיום אחד תאכל את כל החרא שבישלת לעצמך יפה מאוד.

אני מאחלת לך שתיפול במדרגות רק שלא תפסיק כמו שאני הפסקתי, אלא תדרדר ותמשיך ליפול ושיכאב לך לנצח.

ניצלתי אותך כמקור השראה, שמרתי אותך בקרבתי כי נתת סיפור רקע למילים שלי- משהו לחשוב (ולכתוב) עליו. ואני עכשיו לא מפחדת להודות בזה, שכל מה שאני מרגישה אליך עכשיו- זה זה שאתה ילד נורא נורא קטן ומטומטם.

ואתה לא תקרא אם המילים האלה, ומצידי תמשיך לחשוב שאני מאוהבת בך בצורה מטורפת, כשבעצם מעולם מעולם לא אהבתי, תשקר כדי לצאת גבר- תאמר שאני מפציצה אותך בSMSים והורגת אותך בשיחות טלפון- שהרי ממזמן מספר הטלפון שלך נמחק מהפלאפון שלי, והסמסים אליך הם הדבר האחרון שאני רוצה לעשות. אבל הי, הכל כדי לצאת גבר, נכון? הכי נוח לראות אותי בתור הרודפת- כי אני באמת כזאת. אבל אל תמשוך את זה יותר מדי, כפרה, כי זה כבר לא אמין כל כך.

(בייחוד לא כשאני עוברת לידך בלי לראות אותך בכלל. אתה מבין?)

ומצידי תגידו לי כאן ועכשיו שאני מנצלת אותו ואת זה שהוא חרא של בנאדם כדי להוציא עליו את כל העצבים שתקועים לי עמוק עמוק בתוך הגרון ויוצאים בתור טיפות קטנות ששורפות לי את הלחיים שוב, מצידי תגידו שאני חרא של בנאדם על זה שאני משליכה את כל הרגשות שלי על הילד הקטן והקטנוני הזה. לא אכפת לי.

כי הדמעות האלה בלי נפסקות. וכשלא יודעים תמיד מדמיינים את הנורא מכל.

ואני שונאת אותך עכשיו, אתה לא נותן לי השראה ולא עושה לי פרפרים והאמת היא שמעולם לא אהבתי אותך (כמו הכוכבים.)