כוכבים ופרברים

אני תמיד דואגת להבלע בתוך סיבוכים של אחרים.

זה מצחיק עד דמעות (ועצוב עד צחוק.)

ומתחשק לי לחנוק לחנוק לחנוק.

למה השמש לא עולה? שתזרח כבר, לעזאזל.

הכוכבים האלה רק מכאיבים לי. רק גורמים לי לרצות למות.

[והרי ידוע שזה האיכות, ולא הכמות.]

[שונאת כל כוכב וכוכב בלילה השנוא הזה.]

וזה לא שקרה משהו. זה שכלום לא קרה. כרגיל.

זה מן sibling rivalry כשאנחנו לא אחיות. וזה תמיד על אותו נושא.

ואני לא יודעת לומר שזה צורם ולא זורם. כי יש לי תסביכים רציניים.

[וכי בנים לא רוצים אותי אף פעם.]

ולמרות שלא חסרים לי סיבוכים משלי, אני תמיד מוצאת זמן לטבוע לתוך צרות של אחרים.