כוכבים ופרברים

ואני לא אשקר לי ולך ולכולם. כולם יודעים שאתה פלצן מתנשא. אני חושבת אבל שאתה בסך הכל ילד עם תסביך עליונות.

לפעמים מרוב מילים ארוכות, אתה עושה לי חשק פשוט למות.

-

כשאני חושבת על המוות, ועליך, ועל הצבא, ועל כל השעות המבוזבזות שאני שורפת איתך. סימפסונס, סמולוויל, שאלות מיותרות. ואני לא מצליחה לשחרר את עצמי מהמחשבה שהלב

של אמא

מתפוצץ.

ואם תלך מפה, ותהרג לך בקרבי,

אני נשבעת כאן ועכשיו

שאני לא אסלח לך על זה שנטשת אותי

בחיים.

אני פשוט רואה את זה כבר. איך ביום חמישי ידפקו על הדלת, ואיפה שאתה פעם היית נכנס עם מדים וחיוך עייף,

יהיו אנשים עם פנים לבנות ושרירים גדולים וקמטי דאגה,

ואני אדע ישר. ואשאל אותך בלב שלי, "למה לא באת אתה?"

ואני מפחדת מהחושך וגם לפעמים מהאור

ואני מפחדת מאוטובוסים ובעיקר מטרור

אבל אין דבר שמפחיד אותי יותר

מאשר לאבד אותך- אח וגם חבר.

ואני כבר מרגישה את הלב של אמא מתפוצץ,

אבל אם אתה מחליט בכל זאת לנטוש אותי לטובת קרבי

אני אבקש שתלך ותתן לי להשבר לבד בחדר.

ואם לא תשוב באחד מהימי החמישי

האמת היא שאני אקח את זה אישית.

ואני נשבעת לך כאן ועכשיו שאני לא אסלח לך על זה בחיים.

-

לא אכפת לי אםנאכל פיצה, נראה סרט, נשב סתם

אבל בוא נדבר על הדברים שלא דיברנו מעולם.

(אני עדיין מפחדת ליפול, ועדיין מפחדת לגדול. והלב של אמא מתפוצץ.]