כוכבים ופרברים

אתמול, במשך אילתור מתמשך שביט הושיט את היד ואמר לי "ערב טוב"

ואני, עם אבק כוכבים בעיניים חשבתי לעצמי

ששביט הוא

הכוכב שלי.

הרגשתי את הבושה מתחמקת ממני כי זאת ממש לא אני שם במרכז הבמה, וזה ידוע לכל. הייתי מי שרציתי להיות, אמרתי מה שרציתי לומר והוא הניח את היד עליי. אבק הכוכבים הזה טישטש אותי, ובסופו של ערב הצלחתי להשאר רגועה יחסית (והרשתי לעצמי טיפה להתפרע, כי בעיקר על הבמה מותר לי.)

ועכשיו אני מקווה

שהוא לא ישכח אותי

או ממני

כי שביט הוא בעצם

הכוכב שלי.