כוכבים ופרברים

אני מלוכלכת מכל החול הזה שנדבק לי מבין הציפורניים. ואני מטר אחד מול פני התהום.

ברגעים האלה, כשאני שוכבת על המיטה כשהראש מתלתל מעבר לקצה והמחשבות האלה פשוט לא נוטשות אותי, אני מרגישה הכי פואטית. אני חושבת שיש לי בעיות. אני דופקת על הבטן שלי בשנאה וחושבת מתי כל זה יעלם. גם השומן וגם בעיות האכילה. ומתי המבט המקולף החלול הזה ימתלא. ואני תוהה אם מישהו מבחוץ יוכל לעזור לי. ואני יודעת שלא. אז אני מטאטאת את זה ממתחת לשטיח -כמו את כל בדלי הסיגריות הגמורות שלי וכל שאר הבעיות.-

אז זה החלום האמריקאי? דירה מצ'וקמקת בלב קווינס, שזה גם סוג של ניו יורק סיטי- אבל לא הצד הפואטי שציפיתי לו. מהחלון שלי ניתן לראות קיר לבנים אדום ויש לי בערך שני חדרים בדירה הזאת. סו מאץ' פור החיים הטובים. בערב אני עובדת באיזה פאב בתור ברמנית מתחילה ששיכורים מזילים עליה ריר. ואולי זה לא כזה נורא כמו שאני עושה מזה, אני הרי הצלחתי להשיג את מה שרציתי. דירה בניו יורק, וטוב- זה לא מנהטן אבל זה קרוב. ודירה משלי. וזה אמנם חדר, אבל זה שלי.

ואולי זה בגלל שההוא אמר לי שזה לא אני, זה פשוט שהוא חוזר הביתה ונפרד מהבועה הניו יורקית הזאת- הוא אמר לי כשהוא פגש אותי שהוא מתאהב בקלות בחו"ל- ואני לא מתאהבת בקלות, אבל כשאני מתאהבת זה עד הקצה.

אני לפעמים חושבת על איך שזה יכל להיות- יכולנו לבלות את הימים שלנו כמו מן מסע ארוך כזה. זה לא שאני לא מבינה אותו, זה לא שאני לא רוצה להיות איתו, אבל הוא רק רצה אותי... בצורה הזאת שהוא רצה אותי. אבל שיהיה.

אני אצא לבד, אקווה לטוב ביותר, אני אסתכל לרצפה כשנפרד לשלום. הוא יגיד לכולם את מה שהוא רוצה שהם ישמעו, אין לי מה להפסיד- אז אני אלך עם השקרים הלבנים שלו- ואני והוא נדע את הסיבה שהוא הלך ואני עוד פה. נוכל לפחות לומר שניסינו. ואם אחד מאיתנו יצליח בגדול- נוכל לשפוך את החרטות שלנו, לדבר על איך שאהבת אמת לעולם לא מתה. אבל שנינו נדע את האמת. אז שיגנוב את ההצגה, ושיעשה את הטוב ביותר למחוק את העקבות שלי. אני מקווה שימצא את כל מה שהוא מחפש.

אולי לילה אחד אני אשנה את דעתי, אבל אני יודעת שהוא רק יראה לי את הדלת שלו.

אז בינתיים אני אשכב פה, עם הדם היבש על השפתיים העוד-יותר יבשות שלי בדירה המצ'וקמקת בניו יורק.

אני אוציא את סגרייה מהחפישה, ואחשוב לעצמי שאלו החיים.