וכאן, לעיניי כולם, הייתי רוצה לומר
בכדי שיבער בי,
שכן יש בי שפע.
שאני מדהימה, מדהימה, מדהימה.
ושאני יכולה להיות כזאת גם בלי בלונד,
הבעיה היא
שבלי בלונד,
ובלי 12 קילו פחות,
אף אחד לא רואה אתזה.
וכאן אני שוקעת,
כאן ג'וש מכוסה בשוקולד ור.פ לא מתעניין בי כלל.
הפלירטוטים שלי הם בדיחות,
החיוך שלי הוא קליפת שום,
ואני בכלל לא בלונדינית.
וגם ג'ינג'ית אני לא.
נ.ב-
זה כלל לא עליך
ואתה נותן לעצמך יותרמדי קרדיט.
נ.ב.ב
הפגמים שלי אינם מסוימים, הם אינם ניתנים להסתרה על ידי חולצה מחמיאה או עפרון שחור
הפגמים שלי מדממים על חולצות לבנות במסיבות,
דומעים על דפים מלאי דיו שחור ובגלל זה אנשים מוותרים בהינף יד.
אז מחר, כשאלבש על עצמי חולצת-עמית-מוכרת, אבטיח בזמן שאני משקרת לעצמי אל מול המראה
(בעזרת, "את נראת נהדר. מי יוכל לסרב לך? את יפה, את מקסימה, וכולם מסתכלים עליך")
מחר, אבטיח לעצמי
שאאמין בזה הפעם.
(אולי ככה הפגמים שלי יפסיקו לדמם וישתקו קצת.)